לפני 15 שנים. 6 בספטמבר 2009 בשעה 22:08
לא לחכות שנגיע לעמדה מסויימת. למשקל מסויים. להישג מסויים.
אושר עכשיו.
כולנו מכוערים מדי, לא משולמים מדי, שעירים מדי, לא חכמים מספיק לא גבוהים מספיק, לא שנונים מספיק, לא מוצלחים מספיק. תכלס, שילכו לעזאזל המצליחנים עם הסיפורים המושלמים שלהם והצורך שלהם רק לקבל פירגון לסיפור החיים הממש לא נרקסיסטי שהם טווים סביבם.
אל תתנו לי את שרי גבעתי שגם גילתה בעצמה כישרון ציור מדהים שגורם לעשירים לקנות את הציורים שלה.
תנו לי מכוערים צנועים עם טוהר עמוק שהוא באמת סיבה להערצה.
כמו שסופר לי על רבנים דגולים שהגיעו לרמה רוחנית מופלאה. רק בלי המחסור המציק בליברליות, אהבת אדם ללא אפליה ובעיקר בלי מנהגי עבודת האליל.
הדרגה העליונה מגיעה מצניעות , הרמוניה ואיחוי בין אנשים.
הכי רחוק ממה שנועד ליצור קינאה ולנקר עיניים.
