לפני 15 שנים. 28 באוקטובר 2009 בשעה 0:52
בא לי עכשיו נשים אימהיות, יפות, חכמות וחמות.
בא לי להיות כלי משחק ולתת למוח שלי חופשה בתשלום כשהן מלוות אותי להוסטל בו משוכן הרגש שלי ששנים לא ביקרתי. ובחלק מהמקומות אף פעם.
בא לי שזה לא יהיה מסובך. בלי כל השלבים הסטנדרטיים והמממסמסים של ההיכרות.
בא לי דווקא על המסתורין של ההתחלה. כשאני סומך ידי על החום וטוב הלב שאני מאתר.
בלי איזושהי התחייבות אנספוקן למונוגמיה.
בא לי לחוות עם נשים עד שיבוא לי לחוות רק עם אישה אחת.
לא רק מהמקום של התדלוק המתמיד של האגו. גם כדי לגלות דברים ורגשות חדשים ולדעת מה אני רוצה שקיים באמת מחוץ לראש שלי. ועוד דברים חדשים שלא ידעתי שאני רוצה.
אני רוצה לאזור אומץ וסוף סוף לשחרר ולהרגיש. עד הסוף.
ולצעוק. עד הסוף.
ולבכות. עד הסוף.
ולשחרר רעל. עד הסוף.
ולשמוח. עד הסוף.
ולאהוב. עד הסוף.
גם אם זה רק לכמה דקות בהתחלה
