לפני 14 שנים. 6 בדצמבר 2009 בשעה 3:13
אולי כזרם תת הכרתי המתחבר לספר המעולה שאני קורא עכשיו. אולי מהבשלה בלתי מודעת של התקופה האחרונה אני מתחיל להבין עד כמה החרדה התמידית היא צעיף תמידי הנלבש מעל עיניי.
אני מבין שאין לי באמת ממה לפחד. שאני בעצם חופשי לחלוטין. בריא ויכול. השלשלאות היחידות הן החרדה, הפקפוק העצמי, היאוש.
כל כך הרבה אלמנטים שרירותיים בונים את הבחירות הכי קטנות שלי. וכל פעם שאני מבין יותר ומשהו משתחרר כאילו עברתי עוד ניתוח לייזר באישון. והנשימה חופשיה ועמוקה יותר.