בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ואהבת.

מיזוגניה אהובתי (הוצא לפרישה) :)

שגר ושכח

שחור ופתור

״ייתכן שהפשע הנורא ביותר שאנו מבצעים איש לרעהו, הוא אותה הצגה יומית של שפיות״. יו פראתר

“We are all searching for someone whose demons play well with ours”
with that said, לא מחפש רק לשחק עם שדים, אנחנו לא רק הפצעים שמרכיבים אותנו. המטרה העילאית הייתה ות מיד תשאר אהבה. מולה הכל מחוויר ועבורה (כמעט) הכל יוקרב.


זה לא רקוב זה דבש

גרפומניה להמוני


Only the mediocre are always at their best.” — Jean Giraudoux"

"באוננות כמו באוננות - אין דבר כזה שאין דבר כזה" (אני)

את הדברים הכי טובים שלי אני כותב מייד אחרי השינה

זה לא אני, זה אתן

חפש הקסם ורדפהו

סופר סתם
לפני 14 שנים. 25 בינואר 2010 בשעה 18:32

לא רוצה דברים מסובכים עכשיו. רוצה לאהוב. חורף הוא לא זמן טוב ללבד.
אני מתגעגע למשהו שעוד לא פגשתי.
אני מתגעגע לחום ללא פשרות שמעולם לא הרגשתי.

אני רוצה שדברים יקרו.
אני מרגיש שכשיש לי כוחות ודלק אני מבזבז אותם על אובססיות.
ואולי פשוט אין לי דלק למספיק זמן כדי שמשהו בעל משמעות ייבנה.

אני רוצה לדבר ושיבינו אותי. עד לדקות הנימה. בלי פחד מהמשפט :אנחנו באמת צריכים לסיים".
אני רוצה שיבינו אותי כך שידעו להזכיר לי את הכיוון הנכון כשאני סוטה בדרכים חרושות לא טובות.
אני רוצה מקום שכשאני לא ציני אלא רגש חשוף תהיה שם האינטיליגנציה באמת להבין, להרגיש, לא לאבד אף פרט ממה שאני. כמו החבר הכי חכם שלך שרק לו אתה מספר את ההתרחשויות הכי מלהיבות. וההתרחשות היא אני.
אני רוצה שוב את התחושה שמישהו מבין אותי כשאני לא מבין את עצמי.
והיא לא בהכרח קשורה לאינטיליגנציה עילאית או יכולות לוגיות חדות.
היא בעיקר כריזמה הורית שבבסיס גורמת לך להרגיש בטוח ומוכל.
אני רוצה להרגיש את זה שוב.

וכוסומו, אז כן, אני ממחזר את עצמי.
אבל זה אני. עד שלא אמלא את החסר, עד שלא ארפא את הפצע זה יהיה מרכז עולמי. בזה מבטי יתמקד.
הלוואי שהייתי מחלים כבר והמבט שלי היה יכול לצאת כבר החוצה. לכתוב על כל עושר העולם כמו שאחרים עושים פה. ובכל מקום. אבל עד אז עד אז.

אני רוצה את החופש לומר את הכל. כל מה שיש לי בפנים, בלי חשש מהשלכות.

אני רוצה בית. אני רוצה משפחה.
אני רוצה אור של חג. אני רוצה שתלמדי אותי לרצות בטוב גדול בשבילך.
אני רוצה להפסיק לפחד כל כך. אני רוצה להפסיק להיות חרד כל כך.
אני רוצה שקט. וחוסר אכפתיות מהדברים הקטנים.
אני רוצה להפסיק לנהל חשבונות בלתי נגמרים. ולהפסיק למקד את המבט רק בהם.

אני מביט על כל המגעים לאורך השנים והם כולם מעורפלים. נגיעה-לא-נגיעה. מוקהים מרצון.
ואני שמח על זה שאני הופך אותם לחסרי משמעות. ואני בטוח כך.

ואני מתקרב ומקסים. ומתרחק ומתפוגג. ושונא ומשניא לעתים.
ואין אדם שישווה לגעגוע למה שעוד לא פגשתי.

אולי את קוראת את זה דרך מימד של זמן שמחבר בינינו. אני מתגעגע אלייך. רק שתדעי.
אני אומר לך כבר מעכשיו כמה יחידה את. כמה אנחנו יחידה.
שאלה לי אלייך: במה אחליף את תענוגות העצב והאני-לבד שתגזלי ממני? את מתק החומצה במוח הרגשי שבבטן. טוב, בטח תהיה לך התשובה לזה. כמו שתהיה לך תשובה להכל. וכשלא תהיה - הפתרון הפשוט - נזדיין. או נעשה אהבה. תלוי במצב רוח שלי באותו רגע - כועס או עצוב.

מענין אם גם את כמוני במשך שנים חיפשת. כמו חייזר הנודד מפאב מגוון ועמוס אחד למשנהו, מקווה שהגזע שלו לא נכחד.

אני רוצה לספר לך עלי עכשיו. אבל את הרוב אני רוצה לספר ביחידות.

VELVET - חשוב לרצות,
ולא פחות לדעת לרצות את הדברים הנכונים לנו
נראה שאתה יודע היטב
ללא ספק זה .. הם.. (היא) יגיעו.
:)
לפני 14 שנים
בטי בום​(שולטת) - אתה, לא מגיע לך פחות ממה שתארת.
אוהבת אותך נורא ורוצה בשבילך וכל כך רוצה לראות אותך כבר מאושר.
}}{{
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י