ואהבת.

אני חוזר הביתה.
את כבר שם.
יפה שלי. את כל כך יפה בעיני.
ואת שמחה יותר משדיוויד שמחה כשאני בא. איך זה אפשרי בבן אדם?

חיבוק ארוך.
"אני מסריח?"
"תסתום"
"כן, גבירתי" 😄
"אתה יודע שאני חולה אפילו על הסירחון שלך"

יושבים, אוכלים מרק. טקסט בוק חורף.
"אני אוב שאת מפנקת אותי. במיוחד באוכל. למרות שאני עדיין אף פעם לא מרגיש לגמרי ראוי. ונורא חייב"

"אתה ראוי. אתה הכי ראוי. אני אוהבת אותך וכל השאר שטויות. אין יותר פנקסנות פה. תמחוק מה שהבאת איתך מהעבר"

"כן, גבירתי" 😄

אני מתענג על האוכל. אבל לאט ובמתינות.
לא מתמלא יותר מדי.
"אוף, הייתי מת לאמבטיה חמה עכשיו. אני כל כך עייף"
"יאללה בוא"
"את מושלמת", מחייך מאוזן לאוזן
"ואם לא הייתי רוצה אמבטיה? סתם היה מתבזבז"
"והנקודה שלך היא..."
"שאת מושלמת"
"נו תהיה קצת יותר יצירתי", מחייכת

"זרקי לי את הזה שמתפרק ועושה מוזר בתחת"
"מושלם"
"את יודעת" אני מסבן ומלטף את החזה הגדול יחסית למבנה הגוף שלה, "מה שאני אוהב בזה שאת דקיקה, מעבר לאובבייס של להרגיש תותח של ללכת עם אחת כמוך ברחוב", מחייך, זה שנורא קליל איתך בכירבול ובאמבטיה. את נורא מודולרית. את יודעת שאני לגמרי עבד בכל תחום שהוא ובמיוחד שלך, אבל אני אוהב לשלוט בזויות ובכל שלושת מימדי ההתנהלות הבין-גופית"
"כפרה על החילוף חומרים שלך".
"אוי, שתוק ותעשה לי ביד"
"כן, כלבתי"

רצים עטופי מגבות רועדים מקור כמו שני ילדים שובבים מתחת לשמיכות העבות.
"אוקי מי מספר ראשון על כל המועקות ובוכה ומתנקז והשני מכיל אותו? טוב, אני אתחיל, אני תמיד אוהב לסגור כשאני החזק והמכיל עם הקלוז'ר של תחושת הגבר החזק"
"גם מזה אני אגמול אותך"
"כפרה על המנטורית הפוסט-פמיניסטית שלי" מחייך אל המחייכת

ובוכים כמו שהובטח. ומיטהרים. וצוחקים. והורה מכיל ילד המכיל הורה.
ועם דמעה בעין מספרים אחד לשניה על היופי שרואים אחד בשניה. דמעה על יופי מתפקע מהכלה. דמעה על שנים של ערגה ליופי הזה.
ואני חודר אלייך. ומתלטפים. ולא חשוב בכלל לגמור.
ונרדמים מחוברים.