לפני 16 שנים. יום שבת, 14 באוגוסט 2010 בשעה 4:33
הייתי צריך להתהלך בקצה הכיתה כמעט כל השיעור כדי להרגיע את עצמי
רעדתי גם תוך כדי
ס'באסה שצילום הוידאו כנראה התפשך - לא נורא - לוקח מזה מה שאפשר ללמוד מההתפשלות
אני מבין שהאגו שלי נכנס עדיין מאוד חזק לקטע של העזרה לאנשים. שזאת באמת הכנעת תודעה. שאנשים שאני מרגיש מאוים אינטלקטואלית על ידם זה מעורר בי עוד תוקפנות וחשש ואני מנסה להכניע אותם עוד יותר. אבל לפחות יש בי את הכנות להכיר בזה גם אם זה לא נעים לשמוע מעצמך.
זה הכל ענין של כמה אתה בטוח בעצמך באמת מבפנים ולא זקוק לתדלוק קונססיסטנטי מסיטואציות חיצוניות.
בסוף היום השתרר בי שקט יפה ראוי לציון. כזה שנותן לך לחזור לסנטר ההגיוני והבטוח שרואה הכי בצלילות.
אני רוצה להיות שם יותר.
המכינה הזאת היא משהו שלא עברתי מעולם.
היא תיקון לתיכון, לצבא לחצי סמסטר בבן גוריון, לכלל החיים.
אני רוצה לשחזר את החוויה במסגרות אחרות בהן אהיה. אני אשחזר.
אני רוצה להיות "אסף החיובי".