זה באמת יפה ולא עילג וגורם לי לראות יופי בעצמי.
זה גם נותן איחוי ותחושת דבק בין חלקיקי הזמן, האישיות והרגש שלי וכל הקורה איתי.
אני אוהב אותך. אני אסיר תודה על היכולת שלך להמשיך לאהוב אותי ושממשיך להיות לך אכפת ממני למרות התוקפנות וגירוד הגבולות המתמיד.
חשבתי על זה קצת. אני חושב שההבדל בינך לבין הקודמים הוא באמת האהבה הזאת שאני מרגיש.
אני כל הזמן מדבר על הניכור הממוסד והגבולות המלאכותיים המעצבנים, אבל אני באמת מצליח להרגיש את האהבה והאכפתיות. זהמנגן לי על מיתר עצוב עכשיו בפנים. מיתר טוב, אל תדאגי.
זה אולי יצליח עכשיו כי אני בשל לקראת גיל שלושים. פג מאחר שכמוני.
וכי אהבת האדם לאדם שלך מחלחלת. למרות כל הגבולות המקצועיים.
אני נשאר לא רק כי קבעתי שאפסיק לחפש מסיבה יותר מוצלחת.
אני נשאר כי אני מרגיש את האהבה שלך וכי יש בך את הכוח שאני צריך כדי להאמין שיש בידי מישהו את הפיתרון, את הכלים, את התקווה.
"וריחמת עלי כמו אם
וניצחת איתי הכל"
ואולי אני עושה אובר-דרמטיזציה. אני עושה אובר-דרמטיזציה. אלב יש משהו בהקצנה שאני חושב שהוא הכרחי כדי למשוך אותך לאמצע המאוזן, הנכון והאמיתי אחרי שהיית כל כך הרבה בקיצון השני. כל חייך.
(במקור עמיר בניון מספר שהוא כתב את השיר על המוזיקה עצמה. כל אחד והמוזיקה שלו)
