אז אני לא מתכוון איזה פוסט פומפוזי על כל מיליארד השינויים המדהימים שאני רוצה שיקרו ולבצע בעצמי השנה. למדתי להאמין בתהליכיות. אני רוצה שהדברים יתמשכו בקו עליה מתון אך אמין. כולל קפיצות אק"ג באמצע כי ככה זה החיים ובמיוחד אצל אנשים לא מווסתים מסוגי, אבל מגמה עולה קונסיסטנטית.
רוצה להרגיש שאני צובר דברים. לא מבריק לרגע ומאבד הכל רגע לאחריו.
אני רוצה למצוא עבודה שיהיה לי טוב בה ולהתמיד בה. הרבה מעבר לשיא שלושת החודשים.
אני רוצה להצליח פנומנלית בפסיכומטרי.
אני רוצה להתקבל לתוכנית הלימודים היוקרתית שאני שואף אליה.
אני רוצה ללמוד לשלוט הרבה יותר על המיינד. ולא להיות רק עבד לגחמותיו.
אני רוצה ארגז כלים שכולל הרבה יותר מבריחה לאוכל ושינה.
אני רוצה להיות יותר רגוע ושלו, ללמוד להנות מהדברים היותר מינוריים בחיים, אני רוצה להיות יותר מאושר.
אני רוצה למצוא אהבת אמת ולהיות מספיק חכם כדי לא להזדקק לביצורים ולדעת מה באמת מספיק כדי לרצות שזאת תהיה המסיבה הנכונה.
אני רוצה ללמוד לאהוב יותר את עצמי. ללמוד לאהוב יותר אנשים ואת העולם. בכלל, לבוא יותר ממקומות של אהבה. לא מאמין בדרך אחרת. לא מכיר דרך אחרת.
אני רוצה לאהוב ולהיות אהוב. אהבה בוגרת. בריאה. נכונה.
אז כן יצא לי פוסט פומפוזי עם רצונות מהשנה החדשה.
לפני 13 שנים. 1 בינואר 2011 בשעה 5:24
