בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ואהבת.

מיזוגניה אהובתי (הוצא לפרישה) :)

שגר ושכח

שחור ופתור

״ייתכן שהפשע הנורא ביותר שאנו מבצעים איש לרעהו, הוא אותה הצגה יומית של שפיות״. יו פראתר

“We are all searching for someone whose demons play well with ours”
with that said, לא מחפש רק לשחק עם שדים, אנחנו לא רק הפצעים שמרכיבים אותנו. המטרה העילאית הייתה ות מיד תשאר אהבה. מולה הכל מחוויר ועבורה (כמעט) הכל יוקרב.


זה לא רקוב זה דבש

גרפומניה להמוני


Only the mediocre are always at their best.” — Jean Giraudoux"

"באוננות כמו באוננות - אין דבר כזה שאין דבר כזה" (אני)

את הדברים הכי טובים שלי אני כותב מייד אחרי השינה

זה לא אני, זה אתן

חפש הקסם ורדפהו

סופר סתם
לפני 6 שנים. 6 בדצמבר 2017 בשעה 10:53

http://www.sholefet.com/%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%94-%D7%A9%D7%9C%D7%99/

 

shhhh - ואוו קשוח ויפה 👸
לפני 6 שנים
a מק - כשמתרחקים קצת זה כל כך אבסורדי שאנחנו מעניקים כל כך הרבה משמעות לעטיפה שלנו. כל כך היית רוצה לאיין את זה.
לפני 6 שנים
shhhh - בתור אחת שאוהבת עטיפות זה הפחד הכי גדול שלי
שונאת ימי הולדת 🙃
לפני 6 שנים
a מק - ימי הולדת הם רק עטיפה, צריך לשנוא את זה שנולדנו ;)
לפני 6 שנים
Zohe{האיש שאיתי} - עצוב ונכון. אבל זה היחס תמיד. שמן מדי רזה מדי, שימי מייק אפשר לטשטש, קמטים, בטוקס, ועוד ועוד.. עצוב ונכון.
לפני 6 שנים
a מק - אגלה לך סוד, זה מחרפן גם גברים
לפני 6 שנים
mellory - וואו. אני לא חיה בפנטזיה שאנחנו אמורים להמשך לאחרים רק בגלל האופי ואת המראה נשאיר בצד. אבל מכאן ועד ביקורת משפילה ומקטינה. ועוד מגבר בן 55 לא פחות. שעם כמה שהוא יכול להראות טוב לגילו, הגיל עדיין עושה את שלו. זה לא עניין של גיל מסתבר. אופי חרא זה לנצח. הייתי בצד הצעיר, בצד שלצד הצעיר (אחרי לידות ושינויים בגוף). הייתי עם ״ממש״ מבוגרים ממני. ובחיים לא יעלה בדעתי לתקן אף אחד או להעיר לכאן או לכאן. זה דוחה. מקטין. ולגמרי מיותר.
לפני 6 שנים
a מק - ועדיין, מה עושים אם נמשכים אל הראש אבל נדחים מהגוף? עזבי לשנייה את חוסר הטאקט והאנושיות שבלהגידאתזה (חטא שלצערי גם אני חטאתי בו פעם או פעמיים - מתוך חרדה מוסרית ילדותית שאם אני לא מספר מה אני חווה ומרגיש מהמראה של מי שאיתי אני חוטא לה את החטא הכי גדול)
לפני 6 שנים
mellory - אישית. אם אני נמשכת לראש אז המשיכה משיגה אותי באיזשהו מקום. מצאתי את עצמי נמשכת לאנשים שהתגובה הפיזית הראשונה אליהם הייתה רתיעה. ממש. ולאט לאט הם פתאום נראו לי יותר ויותר מושכים. זה אבסורדי. אבל זה קורה. מצד שני, יש אנשים שהרתיעה מהם רק גוברת (פיזית, כן?)
למשל, הקול שלו, המבטא שלו, האצבעות שלו. עושים לי פי פיכסה. וזה לא הולך להשתנות. אני דוגלת שלא הכל צריך לומר. אם לא מתאים, עשה ״טינדר״ ותעלם. מה זה יעזור לומר למישהו/י שהם ————השלם את החסר. או שכן. או שלא. עשה את ההחלטה בראש בינך לבין עצמך. ואם מישהו מתעקש ואינו מבין את הרמז. אמור. לא מתאים כעת. תמציא משהו. אבל לומר את מה שהוא אמר. דוחה.
לפני 6 שנים
a מק - הייתי רוצה ללמוד איך לתת לראש לנצח על המשיכה.
לפני 6 שנים
mellory - אין כאן למידה. נסיבות. כשיוצא להכיר אנשים קצת יותר לעומק בנסיבות מסויימות דברים יכולים להשתנות. בעולם הטינדר. בלתי אפשרי.
לפני 6 שנים
a מק - יצא לי, לא יצא לי.
לפני 6 שנים
Glitch - משוגע כמה מעט חמלה רוך ואהבה יש לאנשים כלפי אחרים, כלפי עצמם. אני מנסה לנהוג אחרת כי זה בזבוז מטומטם של אנרגיה במקרה הטוב, אבל לא בטוחה שזה אפשרי לחלוטין, אנחנו מעוצבים מדי לתוך זה.
לפני 6 שנים
a מק - את מעבירה אולי סדנאות לגבי איך עושים את זה?
לפני 6 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י