כשאת מגישה שדויודעת שיכאב
צ צל צלי צליל מחיפה
כשאת מתגעגעת
לא חסכתי ממך את נרגנותי, נתתי לך לסבול.
הפוגה מהבעסה באיבן גבירול וצלילה חזרה.
בלילה במיטה את לא נרדמת, לא באמת.
הקצתי, אחזתי כואב בשיערך ואת
אמרת 'לא' ו'די', שלא כהרגלי הפסקתי מייד.
שבתי לישון, התעוררתי.
משיכה נוספת בשיער, צרחת 'די' ו'לא'
הפסקתי מייד, מוזר.
ושוב שינה, משיכה ושוב.
חיכיתי,
יודע שנלחמת בין החובה לרצות לבין התחושות שספגת מהערב הקשה.
גילגלתי אלייך מלחמה עם עצמך, רצוני ברור אך אני מרפה בקלות.
ואז ניצחת
את עצמך.
שתקת, משוך באשר תמשוך, שחרר עליי, התרצה בי.
משכתי, התרצתי והשתחררתי.
המפגש אתמול היה
מצ'מם אבל הייתה
זו הבלונדינית עם
המבטא שהייתי
נהנה להעמיד
על ארבע ו
לבעוט לה
בשדיים.
במקום,
אני חדרתי
בשקט לביתך,
החדרתי לישבנך,
גמרתי בגרונך,
ונשקתי פיך
המלא ב
בכלוב ללא דפנות,
כיירתי אותך, מתוכך.
קלקלתי מוצצת מצטיינת,
למשתנקת מקיאה ונחנקת.
קרקעתי רפרפית מרחפת,
לזוחלת כרוכה ונזקקת.
מהמותרת המדליקה,
לשמורה ושומרת.
הלכתי לישון
איברי
רפוי בפיך
ביקיצות ליליות
שיפרתי
היטבתי זווית
בבוקר הבנתי ש
התאהבתי
בך עוד קצת
גם אחרי הנעליים
לא נכנסת
ראיתי אותך מנסה אבל
לא בפנים ואז
הניילון לקח אותך שלב
ונדמה היה לך
גאון
שאת בשליטה, הכל מבינה.
הכל מבינה?
כמו התסריט שלא כתבתי
נזקפת במילה
התגאתי בך
הגולם הכחול השקט והמנוילן
אהובתי
בא ממרחק.
חיכה ברחוב
הרים ת'מיטה
ניקה ת'רצפה
ועמד בפינה.
בשקט השיל נעליו.
נרגש בשריכה
נבהל בחניקה
צפה בשקיקה
הקיש, ענה, ישב ושתה
וכשהלך אמר לך
תודה.
לא ראה כש
נשימתך נעתקה,
לא היה כש
גיליתי את חלקי חלקייך לאט בודק, חוקר, פוצע, מלקק.
לא היה מבוזבז
אז
לא השתתקת
כש
העפתי לך תסנדביץ'
וכש
עפת לפרקט ונדפק המרפק
וגם כש
נזרקת עירומה לפרוזדור במלון
ואפילו כש
זיינתי לך תגרון (אולי הייתה זו מילת ביטחון?)
אבל
עכשיו שקט שש ק ט