לפני 14 שנים. 30 במרץ 2010 בשעה 14:39
לא כתבתי לבלוג תקופה ארוכה.
הייתי עסוקה בלחוות דברים חדשים וללמוד על עצמי.
מה למדתי?
אני יותר חזקה ממה שנדמה לי,
אני חותכת אם אני מבינה שזה לא זה, וזה קורה מהר.
סגרתי את פינת "האקס המיתולוגי" בחיי.
הכל הודות לתזוזת גלגלים במוח ממישהו שנפגשתי איתו מהאתר.
למדתי שאני לא רק אינטלקטואלית (לא זה לא בא בתור התנשאות),
אלא יש לי אינטילגנציה רגשית גבוהה.
כן, אני יכולה להיות נשלטת טוטאלית מושלמת בידי השולט הנכון,
ואני יכולה לכופף שולטים שיעצבנו אותי ולהפוך אותם לכלבלבים.
אני שמה פס על מוסכמיות של החברה ה"נורמטיבית" אם פגשתי מישהו ובא לי להתקשר לשאול לשלומו אני מתקשרת. לא יושבת קוססת ציפורניים מחכה לשיחה.
מה שכן, בנאדם שלא יראה רצינות ומוכנות - אין טעם לצלצל אליו.
וניגש לעניין,
בדסמ אצלי זה לא ההצלפות, המשיכות הקלות בשער, הספנק המגרה,
ואפילו לא ההטחה המושלמת על הקיר שגורמת לי לעקם פרצוף בהנאה צרופה ולדרוש לאחר מכן נשיקה מלטפת.
בדסמ אצלי עניין של חיבור בין שני אנשים.
מה שאומר שאתה יכול להיות שולט מושלם - לדעת הכל בתאוריה
להיות מנטאלי
ובלה בלה בלה.
פשוט לא בשבילי - לא מתאים לי ולאופי שלי.
אני בחורה מנטאלית, בחורה מאוד מאוד מנטאלית.
ספנק אצלי זה לא ספנק אם הוא לא נעשה עם הרגש המתאים, זה יכול להיות חיוך או פשוט להרגיש את הכף יד נהנת כשהיא מצליפה.
בבדסמ, זה כל כך עמוק ולכן הופך את זה לכל כך פשוט להבחין בין מי שנהנה לעשות את זה.
לבין מי ש"רגיל" לעשות את זה או "עושה כאילו".
זו דרך נוספת להביע רגש ולעלות למקומות רחוקים יותר.
אני זוכרת, פעם הפצצתי את הפרופיל שלי במידע,
ככה סיננתי את כל הרדודים, השטחיים.
מי שלא היו לו עצבים לקרוא פשוט וויתר או שלח הודעה בנאלית.
מי שלא היה קורא את הבלוג שלי היה מחוק עוד מלפני שהוא התחיל, עכשיו אני משתמשת ביותר ערמה.
הפרופיל ריק וכל התוכן עובר לכאן, מי שלא אינטיליגנט לחפש.
לא מתאים לי מראש.
אני.
