מאת: השפחה המתלמדת שלך (בתקווה שאעבור בהצטיינות)
מוקדש למאסטר.
פרולוג
אתמול התחלתי לנהל איתך שיחה שהתחילה באי וודאות, ללא יותר מדי ציפיות או כוונות. כשהשיחה התפתחה התחלתי לרצות, לצפות ובעיקר לחשוק. לחשוק בעוצמה ובכריזמה המטפטפת מבעד לשורותייך.. אני שמחה מאוד ומודה לך על שהסכמת לקבל אותי כשפחה. אני אעשה כל מה שביכולתי על מנת שתהיה מרוצה.
הערצה
בהקשר ישיר למשפטי האחרון, לעניות דעתי, הערצה זה מונח אשר מגלם בתוכו שני אנשים מוערץ ומעריץ.
המעריץ יעשה הכל על מנת לקבל אפילו פיסה קטנה מהאדם הנשגב אותו הוא מעריץ. כמה שיותר - הרי זה משובח.
כדי להעריץ בצורה אופטימלית צריך לדעת להקשיב, להכיל, להעריך ולהזדהות. צריך לחשוב הרבה על האדם המוערץ.
צריך למלא את עצמך בו עד הטיפה האחרונה של המקום.
הערצה זה לדעת לתת מעצמך למישהו אחר בתקווה שזה יהיה מספיק על מנת שהוא יקבל אותך.
אני יכולה רק לדמיין מה קורה כשהוא מחליט לבחור בך על פני אחרים.
סיכום
אין טוב מלהעניק לאדם אותו מעריצים. זה כמעט דמיוני מבחינת האיכות. לא חשבתי שאזכה לעונג שבניסיון להוכיח שאני ראויה להיות שפחתך, מאסטר. רק המחשבה מעבירה בי רטט שמודיע לי שהזמן הגיע לסיים את המייל לפני שלא אוכל לשלוט בעצמי.
בברכה,
השפחה שמשתוקקת להיות שלך. מאסטר.