בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

מיומנה של Angel

כי אין לי מצב רוח לשולטים בשקל.
לפני 4 ימים. חמישי, 17 בינואר 2019, בשעה 08:00

אני מחפש בובת ברבי שתיראה כמו פוטושופ של בחורה בגוגל..

 

לא תכתבו את זה ככה, אבל כן תכתבו נראית טוב ותצפו בדמיון לאותה הברבי.

 

אפילו לא יום אחד בחיי הייתי קרובה לאותה ברבי..

 

לאחרונה הגעתי למסקנה שהבטחון העצמי שלי (ואני מניחה שלא רק שלי) נבנה מהדימוי של עצמי בעיניי וכי לסביבה שלי יש השפעה מועטת על הדימוי העצמי, מה שאומר שזו בעיקר אני.

 

פתאום מצאתי את עצמי הבוקר בהבנה שאני מזניחה את עצמי לטובת אחרים על חשבוני.

 

לא מחשבה נעימה במיוחד.

 

אני מניחה שהסיבה האמיתית שאני לא מסוגלת לעשות שום צעד היא שאני מאוכזבת מעצמי ומרגישה לא מספיק בעקבות ההזנחה אשר מתבטאת במשקל פרה.

 

אני קמה כל בוקר בשנאה על הדמות העצומה שלא נכנסת במראה.

 

אנשים אומרים לי מסביב, הנה, זה הזמן להוכיח להם אחרת ולעשות שינוי.

 

אז למה זה גורם לי להרגיש מנופצת? 

 

Angel-

לפני 5 ימים. רביעי, 16 בינואר 2019, בשעה 23:17

משעמם.

 

שוב מזדיינים ושוב היא לא גומרת.

 

למה? (אתם וודאי תוהים)

 זורם לה פאקינג בדסמ בדם.

 

סקס בלי בדסמ זה כמו זיון בלי שכל, חסר טעם, ריח וסתמי.

 

פאקינג קריזה רצחנית של חרמנית אש.

 

לפני שבוע. ראשון, 13 בינואר 2019, בשעה 21:33

חוזר חלילה.

 

הוא מושלם, קורא המחשבות, מעיף הניצוצות.

 

כשרואים תמונה סקסית של אנשים שנמרחים אחד על השניה בתשוקה שלא יודעת שובע - ככה היינו, אני והוא ...

 

הוא נעלם ממני. ברח לי - בלי הסבר.

אהבתי אותו. אז שחררתי אותו - בלי הסבר.

 

לא הפריע לי מה אנשים יחשבו או יאמרו.

 

פתאום הוא חזר בבום.

 

היום אני לא אותה נערה, אעפ"י שעדיין מבויישת.

 

מרגישה אותך,

מתחממת לצלילי המנגינה שאתה מפיק כשאתה כותב לי.

 

נטרפה עליי דעתי מרוב חרמנות אלייך.

 

קח אותי עכשיו - א.

הייתי כותבת שלי, אבל רק בחלומות שלי...

 

Angel - המעריצה הסודית

 

 

 

 

לפני חודשיים. שני, 29 באוקטובר 2018, בשעה 17:35

אחת לזמן מה - הוא מגיע.

אותו שולט בשקל, אפילו לא שנקל - שקל אחד בודד.

 

למה (אתם שואלים?)

הוא חושב שהוא יגיח, יקרא לי בשמות גנאי משפילים כגון: טיפשה, אפס, סמרטוט, כלבה, זונה, מכוערת וכו'

 

ואני אפול לרגליו.

 

אז הוא צדק בדבר אחד,

במאורעות שאירעו לאחר מכן, אכן הייתה נפילה וגדולה.

 

שלו.

 

אני לא סמרטוט רצפה.

אני אישה דומיננטית עם עמוד שדרה די יציב.

 

הקם להרגך - השכם להרגו.

 

הוא טעה לחשוב שמדובר במשחק מקדים של מרדנות והמשיך בסורו.

הביא אותי למצב ששלפתי את הקלף הגדול מכולם.

 

איימתי לפרסם את הלוזריות שלו בפומבי בלובי הכלוב

(כמובן שלא חשיפה אחרת - זה לא מגיע גם לתולעת שהוא)

 

 

הופ.

אין יותר הטרדות מצידו ואף חסם אותי - ואמרו אמן.

 

פעם הבאה כשיבוא "חבר כמוהו",

אציע לו שקל בשביל שיתנדף.

 

גם כן, שולטים בשקל.

 

לפני חודשיים. ראשון, 28 באוקטובר 2018, בשעה 19:41

למילים יש עוצמה.

 

חזקות יותר מכל תמונה.

אני שונאת תמונות.

תמונות גונבות חתיכה ומציירות חלום ורוד שכל קשר בינו ובין המציאות קלוש.

 

בחזרה למילים.. 

יש להן כוח, עוצמה, כריזמה והן סקסיות ומושכות יותר מכל תיאור שטחי ובנאלי, מלוטש והומוריסטי ככל שיהיה.

 

אני נרקומנית של מילים וזונה של המוח.

 

כן, זו אני.

 

-Angel-

לפני חודשיים. שבת, 27 באוקטובר 2018, בשעה 23:54

הכלוב הוא הבית.

 

קירות שנותנים תחושת הגנה.

נוסיף לזה את האנונימיות וזה המקום המושלם להיות אני עצמי.

 

אמיתית, כנה, לא מתפשרת.

 

And yet,

הכל הולך קשה.

 

כזו אני, אישה קשה.

 

-Angel-

לפני חודשיים. שבת, 27 באוקטובר 2018, בשעה 20:31

כזו אני.

 

כמה פשוטה, ככה קשה.

 

כנה, לפעמים יותר מדי.

 

משתעממת מהר, נעלמת מהר, מתרחקת מהר.

 

רוב הזמן סגורה, כן כן, לא רק קשה אלא גם סגורה.

 

תמיד מפתיע שיש עוד כאלו שמוכנים בכלל לנסות את מזלם.

 

בדס"מ זורם בעורקיי כמו דם, and yet

 

איכשהו אני מצליחה לחיות בלעדיו בשנים האחרונות.

מגיחה מעת לעת, כמו נרקומנית.

 

פאק יו אול.

 

-Angel-

לפני 3 חודשים. שלישי, 25 בספטמבר 2018, בשעה 00:47

אז זהו שלא.

 

עברתי ועודני עוברת, תקופה לא פשוטה מבחינת קריירה.

 

אני לא בדיוק יודעת מה אני רוצה (הכי לא אופייני לי)

 

אני גם יודעת שאני לא מחפשת כלום כרגע.

 

 

מה שאני יודעת, זה שבדסמ זה בדם שלי.

 

A.

לפני 7 חודשים. רביעי, 13 ביוני 2018, בשעה 10:41

And the rest will follow. 

 

Angel.

לפני 7 חודשים. רביעי, 13 ביוני 2018, בשעה 07:58

התלבטתי רבות ביני לבין עצמי באשר להאם לשחרר פוסט זה ופשוט החלטתי שFuck you all ואמן.

 

במשפטים יש מצב שנקרא "מאזן האימה".

מדובר על איך הרשות המחוקקת המבצעת והשופטת נמצאות במעיין משולש כזה של איזונים ובלמים לכאורה בין רשות אחרת לאחרת וכך כולן שומרות אחת על האחרת בשפיות.

לאחרונה, "מאזן האימה" הפרטי שלי (להלן:"מאזן האימה"), השתבש לחלוטין ממגוון רחב של סיבות ובראשותן - "המבחן".

מי שמכיר אותי באמת, יודע שאני בחורה די ביישנית, כן, על אף הדומיננטיות המובהקת שלי.

 

מאזן האימה שלי מורכב מחשיבה רגש ותשוקה, כאשר הבסיס שלי, המהות מורכבת מרגש ותשוקה.

 

לאחרונה חל ערבוב בהכל.

 

רגש אין לי, המוח שלי הפך לפירה ולכן המסקנה המתבקשת שכל מה שנשאר בי זה תשוקה.

 

מסתבר שסקס פעמיים ביום לא פותר צורך בשליטה. הצורך הזה בתחושת תבוסה על ידי גבר ראוי, מלחמה ראויה. 

 

אני מסתובבת יום יום, כל היום במחשבות על חבלים, חניקות ושאר מיני ירקות. קשה להתרכז כשמדברים אליי כי המוח עובד שעות נוספות ועוד חוסר היכולת לפעול על פי התשוקות רק מגביר את הרצון העז לפעול.

 

אני נשואה כבר מספר שנים. עד היום אני יכולה להגיד בביטחון שלא הייתי עם אחר מלבדו. בימים האחרונים אני מרגישה שאני מתחילה לנדוד ולהתרחק. 

 

מה שווה סקס אם הוא ריק מתוכן?

 

Angel.