בתקופה האחרונה אני מאוד מרוכזת בעצמי.
המון זמן שלא נכנסתי, לא כתבתי והתמקדתי בעצמי.
בספורט שלי, באפשרות קידום שלי (שהשגתי),
בלהיות פחות קורבן - יותר חיובית, יותר לתפוס הזדמנויות
התחלתי להקשיב לפודקאסטים והגעתי למסקנה שאני אוהבת את זה וזו דרך מחוכמת לגרום לשונאת ספרים שכמותי להחכים.
עושה לי טוב החוגי ספורט שלי,
עושה לי טוב להרגיש יותר מפוקסת,
יותר מסודרת, יותר אחראית, יותר בשליטה.
הגעתי למסקנה שאני יותר מדי זמן פועלת בצורה שלילית בלי לשים לב, הקטנתי את עצמי, פגעתי בעצמי וזלזלתי בעצמי.
החלטתי שהגיע הזמן לשינוי.
אני אומרת מה שיש לי, בין אם זה גובה ממני מחיר או לא, אני לומדת.
למדתי שיש משמעות עצומה לתגובות שלי
אפילו נכחתי בסדנא שבה הסבירו על ההבדלים בצורה נהירה וקוהרנטית (דפקתי משפטי חכמה.
החלטתי שאני פשוט אהיה חיובית לכל דבר שמגיע לכיווני וגם במקומות שמרגיזים אותי, למצוא משהו אחד חיובי ולהתחיל ממנו.
ברגע אחד של שיחה איתו, אני מוצאת את עצמי מתחילה לפנטז. מדמיינת איך הוא דופק אותי מכל הכיוונים.
איך שהוא מגמיר אותי כל כך טוב וחזק שאני כמעט מאבדת הכרה וצריכה מנוחה, איך הידיים הגדולות האלה שלו תופסות אותי ואיך אני מתעופפת מהחיוך הממזרי הזה שלונשרוצה לטרוף אותי.
אני עפה מהתשומת לב שלו, מהיחס והאכפתיות, מזה שאני פשוט יודעת שהוא שם בשבילי ושהוא מעריך אותי ואת מי ומה שאני.
אני כבר תקופה ארוכה מאוד מפנטזת על זה שהוא יהיה האדון שלי, שאני אוכל לקרוא לו אדוני.
הוא הבטיח לי שיהיה תהליך מסודר שבו הוא ישייך אותי, אבל נחלתי בזה אכזבה.
אני מדמיינת אותו זורק אותי על הצד השמאלי של המיטה, נשכב מאחורי על הגב שלי ולוחש לי זימה באוזן "אני הולך לדפוק לך את כל החורים עכשיו ואת תגידי יפה תודה, זונה שלי" (איך אני מפנטזת להיות שלו ושהוא ישתמש איתי במילות שייכות שכאלה ושבאמת יהיה להן תוכן מוצק)
מדמיינת איך הוא בפתאומיות מחדיר אליי אצבעות ותוהה אם זה מדליק אותו רמת המשיכה שלי אליו, פיזית ומנטאלית.
מדמיינת את עצמי נבוכה בטירוף ומתארת לעצמי שייקח לי זמן להרגיש איתו בנוח כדי לדבר, אם כי הוא בטח יוציא את זה ממני, יש לו נטייה להוציא ממני דברים.
אני מתה למצוץ לו, מתה שיחדור אליי עם הזין המרשים שלו שמחובר לגוף הסקסי הזה ולשכל המפתה הזה שמרשים אותי בכל משפט מחדש.
אני רוצה לעשות לו טוב טוב וטוב, שיגמור לפחות 5 פעמים ויקבל סחרחורת מעונג, אני חושבת שאיד הדברים שהכי ישמחו אותי, זה לדעת שאני זו שגרמה לו לעונג הזה,
זה המעט שאני יכולה לתת לסמל מין הזה.
אני בעיקר מדמיינת את רמת הכיף שלי בעצם זה שאני שוהה במחיצתו.
תמיד אני רוצה יותר וזה מרגיש כל כך קצר, אני צריכה את הזמן אני צריכה את הנשימות בין לבין ואת החיבוק העוטף עם הנשיקה הרכה, יחד עם הצביטה המכאיבה והספיק המצלצל שמכניע אותי כל פעם מחדש.
אתה מרטיב לי את הצורה.
אז,
מתי רואים אותך?
-Angel-
