מיומנה של Angel

מי שמכיר אותי, יודע, כמה אני מופנמת וביישנית בפועל

לעומת,

הכתיבה הפתוחה שלי עם הכנות הלא מתפשרת עד כדי בוטות.

יותר ממחצית מהדברים שאני כותבת, לא הייתי מסוגלת להוציא מפי אלא תחת כפייה ואיומים (וגם אז לא בטוח)

אני לא סובלת תמונות, להצטלם או לשתף אנשים אחרים בחיים שלי.

אני כולי גוש ביישנות וחוסר ביטחון מחד ותעוזה ביטחון עצמי ופלפל עם קצת חוצפה מאידך. 

בחורה של ניגודים.

שרצתי כאן יחסית הרבה לאחרונה, על-אף שאיני מחפשת, הוא מצא אותי - החודר.

גבר אינטיליגנט, חכם ושנון ובעיקר עם אישיות כובשת.

התפתחה לה בינינו שיחה קולחת ומרתקת ולמרות שכל עצם בגופי אמרה לי לברוח ממנו, זה היה חזק ממני ונשארתי.

אנחנו משוחחים להנאתנו, כאשר לאט לאט, בלי ששמתי לב (לכאורה) הוא מתחיל להדק ולהדק את המרחב החופשי.

כמובן שזה באופן אוטמטי גורם לי להרטיב יותר ויותר. (מודה, גם לחשוב על זה כדי לכתוב את הפוסט הזה מרטיב אותי).

אני קוראת לו החודר, כיוון שהוא יודע לחדור דרך כל ההגנות שלי ישר לליבה שלי ולנהל איתה דו-שיח.

יש לו יכולת מופלאה להוציא אותי מאיזון ולשמור אותי דרוכה כל הזמן, מצפה.

אני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיי שמישהו שאל אם אני רוצה תמונה של הזין שלו ובאמת רציתי לראות.

"זה חתיכת זין חודר" חשבתי לעצמי.

ממש נדפקתי, מה זה הגודל הזה, מה זה העובי הזה. 

לא מספיק לך להיות מנטאלי מוטרף עם הקול היותר מחוספס וסקסי ששמעתי בחיים, אתה גם צריך חתיכת זין שיוציא אותי מאיזון?

זהו. זה כבר היה ברור, הוא פשוט חדר פנימה, בלי לראות בעיניים ובמה שעושה רושם כנטול מאמצים וזיופים.

שלחתי לו תמונה של הכוס שלי בתמורה, הוא ביקש יפה ולא יכולתי כבר לעצור את עצמי, הלכו הברקסים.

אני באה לצלם - תקלה - הכל נוזלי, מנגבת מהר מהר, מכניסה אצבעות להוציא הכל ומצלמת לו. (מגבלת זמן כמובן)

תגובה: "ניראה מגורה. ראיתי טוב?"

פאק. הוא טוב. 

איך לעזאזל הוא ראה את זה על-אף שעשיתי כמיטב יכולתי לטשטש.

אני לא אוהבת לאונן. זה מרגיש לי פתטי כי אני לא נהנת בלי גירוי מנטאלי ורוב הפורנו לא ממש מלהיב אותי.

אני נרקומנית של מחשבות.

מתי אוננת פעם אחרונה?

(צחקתי לעצמי כשהוא שאל כי באותו הבוקר הייתי כל כך חרמנית שלא יכולתי לעצור את עצמי יותר ולא היה אכפת לי להיות פתטית)

ואז הוא אמר לי לילה טוב בפתאומיות והשאיר אותי להתייבש, חרמנית, מטפטפת.

חודר. כבר אמרתי?

כמובן שאחרי זה לא יכולתי לישון ופשוט אוננתי פעמיים בהפרש של כמה שעות וגמרתי רק מהקול שלו מדבר על דברים בנאליים.

הוא לא יודע את זה - אז שש

לא לגלות לו.

אהבתם את הסיפור העסיסי שלי?

תנו לי לייק.

תפרגנו קצת, מה יש, ערבות הדדית.

וזה האופי שלי.

זה ידוע, אני ספר פתוח.

אני קשה, אני חדה, אני נוקבת.

בו בזמן, אני רכה כמו מרשמלו פגיעה ורגישה כלפיי אלו שאני בוחרת להכניס פנימה.

פעם היה לי קשר. 

הוא היה נוכל  ואני נפלתי למלכודת השקרים ואכלתי ממנה הכל.

הקשר ההוא לא רק צילק אותי, אלא הפך אותי למי שאני היום. אנשים חושבים שזה קל להיות ספר פתוח ולענות על שאלות קשות.

אבל זה פאקינג קשה. זה סבל. אבל אני פשוט לא מסוגלת להיות אחרת כי זה הד.נ.א שלי.

אז ריכזתי את המאמצים שלי ואני בוררת במסרק דק את אלו שאני מחליטה להיפתח בפניהם.

אני לא אוהבת לכתוב עליו, לא מגיע לו את הכבוד הזה ממני.

אבל זה חלק ממני, אז אין לי הרבה בררות אלא להשלים עם זה. 

אז אני החלטתי לישון על זה הלילה ולקום מחר בכוחות מחודשים.

אני אחראית על עצמי.

-Angel-

הערות של אנשים הן לרוב לא רלוונטיות אך מישהי מצאה לנכון לזרוק לי הערה מבלי להכיר אותי שאני "צייתנית מדי".

צייתנית = מלשון ציות, היצמדות לחוקים, ההנאה בלקבל מרות בשביל לקבל מרות. שאומרים לך מה לעשות וכל מה שנדרש זה הנהון.

מתמסרת= כוחנית שמחליטה האם לוותר על הכוח לטובת מישהו ספציפי שהרוויח את הזכות מתוך בחירה ולא ברירת מחדל.

זה שאני מחליטה למי אני מתמסרת ומתי, לא הופך אותי לצייתנית.

הדבר הראשון שאפשר להגיד עליי הוא שהדגל שלי הוא דגל האמת. 

זה די אירוני בהתחשב בזה שיש לי בגידה אחת בארסנל (במהלך כל חיי).

אני עם רגליים על הקרקע ולא מצפה שיגיע איזה נסיך וייקח אותי לאיזה סרט של דיסני.

בינינו, אין נסיכים. 

כולנו פשוט אנשים.

מחד אני חדה, נוקבת ולעיתים מרירה(כיאה לפולניה) ומאידך אני גם חמאה על מרשמלו.

אני אוהבת שמדברים אליי בכבוד וסובלת כשאני פותחת פרופיל שפנה אליי כדי לקרוא ומקבלת "דיקפיק". 

זהו, שהמראה הגודל והעיצוב של הזין שלך לא מזיז לי אפילו לא ס"מ בהבעת פנים למעט תחושת חלחלה.

אני מיושנת בדעות שלי, שוביניסטית מצויה, אוהבת חום ותחושת ביטחון, אוהבת כירבולים והפנטזיות שלי מסתכמות בזה שאני אוהבת להיות נאהבת.

את שאר הדברים הטכניים הפיזיים עשיתי בכל הצבעים הווריאציות והצורות ואין לי צורך לסמן v בדפים דמיוניים. 

אני יודעת מה אני אוהבת ואיך אני אוהבת את זה.

אני יודעת לזהות מי יכול ו/או לא יכול לתת לי את זה.

אז לא לקחת אישי או להעלב, כשזה לא זה, אני פשוט מוותרת מראש.

אני כאן מגיל 19, שזה מספיק כדי לדעת את הסוף לפי הכריכה.

Love,

-Angel-

דון, זה ידיד נפש שלי.

הוא אחד הגברים היותר נחמדים, מתלשבים מכילים שיש.

תמיד יש לו כתף פנויה לכמה יללות ויבבות.

הוא אף פעם לא מבקש דבר בתמורה.

דון הוא פשוט - מלך.

אוהבת אותך כמו שאתה, בן אדם מדהים עם אופי ייחודי.

דון.

אני נשואה ובגדתי. 

אני מנסה לנחם את עצמי בעובדה שזה קרה פעם אחת.

אני טיפוס כן, אמיתי וטוטאלי.

יש לי חסך בשליטה מנטאלית ובמשחקי המוחות, אבל בהגזמה.

במילים אחרות, גירוי אינטלקטואלי.

החסך הזה מוביל אותי בדרך תלולה, הדחקתי את זה בהתחלה, אבל זה השתלט עליי כמו שד.

אף פעם לא הגדרתי את עצמי כמינית יתר על המידה או בהשוואה לחולי סקס אחרים שיצא לי להכיר במהלך השנים.

הפתעתי את עצמי כשגיליתי שמיניות היא חלק בלתי נפרד ממני כשהתחלתי להתרגז ולנהל שיחות על זה שזה לא בסדר שאני לא גומרת.

לפני כל הדברים האחרים, אני אישה.

מוציא אותי מדעתי שזה צריך להאמר.

בסדר, יש משפחה יש ילדים יש אחריות, אבל לפני הכל אני אישה.

אז איך יוצא לעזאזאל שאני מנהלת שיחות כמו גבר? על זה שאני לא מסופקת ושזה תחום אחריות של הגבר (לדעתי כמובן).

אם הייתם שואלים אותי בגיל 18(הפעם הראשונה שלי) הייתי אומרת לכם שאני א-מינית וביישנית מדי ולא מתלהבת מזה מי יודע מה.

אבל נחשו מה, מאז ששנה לאחר מכן גיליתי את עולם הבדסמ, הבנתי בדיוק מה היה חסר לי כדי לעוף באוויר.

#תובנותבוקר

פנה אליי כאן מישהו שניכר מהפרופיל שלו,

שהוא ספק בודי בילדר ספק דוגמן ומתרכז בלחפש דוגמנית שתתאים לו עם זה.

אני, כשברור לי שאני לא כזו, הייתי ישירה ואמרתי לו, תשמע אין מה לדבר אפילו כי זה 

א. לא יוביל לשום דבר

וב. אתה מחפש דוגמנית ואני רחוקה מזה שנות אור.

אז הוא נעלב ממש והתנהג בצורה ילדותית.

נו, מה אני אעשה?

#המחירשלנושאתדגלהאמת

מזה תקופה שאני רוצה לכתוב,

לא קשקושים כמו הפוסט הזה.

אלא ממש פוסטים,

כאלה שהרגשתי שקרעו אותי מבפנים.

כמו שנהגתי לעשות.

אבל החורונה הזו.

גמרה אותי, גמרה לי את המוח, הכוח.

אני אסירה בתוך הבית שלי, 

גונבת בכוח זמן לעצמי.

מתחילה במובן מסויים להפוך לאדם אחר.

מתאמנת לסירוגין אחת ליומיים באימונים שקורעים אותי ואת השרירים שלא היו לי מעולם.

מקפידה על מה שנכנס לפה שלי בהגזמה.

מקווה שלפחות אני אגיח מהמצב הזה בגרסה המשופרת של עצמי.

#דילרגשותנחיתות

#לאסקסי

של תשומת לב.

לא משנה כמה יש לי אני תמיד רוצה עוד.

להיות במרכז. מוקד העניינים, לב האקשן.

חולה על קרבה, אינטימיות, מבטים מזוגגים בעיניים ומשחקי מוחות.

אפשר לומר שזו חלק מרשימת המכולת שלי .