לפני 3 שנים. 21 בינואר 2021 בשעה 5:35
היום השפרצתי פעם ראשונה.
תמיד ידעתי שיש בי את זה, אבל היום הצלחתי 😛
מיומנה של Angel
כי אין לי מצב רוח לשולטים בשקל.לפני 3 שנים. 31 בדצמבר 2020 בשעה 11:50
המשמעות של התמסרות היא לוותר על הכוח שלי לטובת זה שבחרתי בו וניצב מולי.
המשמעות של טוטאליות, היא אחרי שבחרתי להתמסר, לתת לעצמי לאבד את כל השליטה שליטה בתוך גבולות המסגרת שלו.
סגור ומסוגר, זה שייך והכי חופשי.
אני הכי משוחררת וחופשייה כשאני בתוך הקבוצה הכי צרה וחונקת שיש.
משחק מילים מכוון.
יום נפלא כמו שלי לכולכם.
-Angel-
לפני 3 שנים. 29 בדצמבר 2020 בשעה 22:43
מי שלא מעריך אותי - לא שווה לא אותי לא את הזמן שלי ולא את ההשקעה שלי.
להעריך זה במעשים ובמילים.
מעשים מהדהדים חזק יותר מכל מילה.
כמו שאמרתי,
מי שלא מעריך אותי - לא שווה אותי.
אני מעריכה את עצמי.
לפני 3 שנים. 29 בדצמבר 2020 בשעה 18:06
"מתי נמדד שולט? כשהוא מאבד שליטה"
מאת Angel
ניסיון בשליטה לא חסר לי,
בכל זאת אני כאן מגיל 19.
אשמח להעביר אליכן/ם את הידע דיברתי במהלך הזמן והוא כדלקמן:
שולט אמיתי, כמו עבריין אמיתי (להבדיל) לא צריך איומים, לא צריך להשתמש בהרבה כוח פיזי (אלא אם הוא יודע לגעת טוב ועמוק כמו שאני אוהבת ואז כוח זה מבורך)
הוא צריך לדעת לשלוט בעצמו, במיוחד כשהוא מאבד שליטה.
כן, יודעת שזה פרדוקס אבל מציאותי.
שולט שמתקפל כשקשה או בורח מאתגר, זה יותר שפן משולט.
אני נשלטת בכל רמ"ח איברי. טוטאלית להחריד וצורכת תשומת לב כמו סם אם אני נקשרת.
אבל, (כן, יש אבל)
אני בוחרת בקפידה, בוחנת ומנסה להתפרע בלי סוף.
למה? אתם שואלים.
כי חשוב לי.
חשוב לי לדעת שבחרו בי, חשוב לי להרגיש שרוצים בי ובקרבתי, חשוב לי לדעת שאני משחקת ובעיקר, להרגיש שייכת ורצויה. ביטחון.
למה? נו, זונת צומי כבר אמרתי ...
*מכורה לנשיקות בולטות ורטובות*
שיט, הדלקתי את עצמי.
נו טוב, רות סוף
Angel
לפני 3 שנים. 29 בדצמבר 2020 בשעה 17:49
של תשומת לב.
זה לא משנה לי כמה, תמיד רוצה יותר. עוד.
יש אנשים שזקוקים לחופש כדי להרגיש בכלוב
ויש נשים כמוני שזקוקות לכלוב כדי להרגיש את החופש.
אח, אתה והקול הסקסי הזה שלך, למות מעונג.
Angel
לפני 3 שנים. 22 בדצמבר 2020 בשעה 6:55
בתוך כל אחד ואחת מאיתנו שוכנת מפלצת.
יש הרבה סוגים של מפלצות.
אני חושבת שהמפלצות הן תוצר של חוויות ראשיות שאנחנו עוברים בחיים.
אפשר לקרוא לזה במילה אחרת, רגשות.
זה חינוך.
ניקח דוגמה:
כשילד כועס ומתחיל לזרוק חפצים, להשתולל - הוא מנסה להגיד לנו משהו.
התגובה המידית שלנו היא לכעוס, לצעוק, לנסות לעשות סדר.
כשמה שהוא באמת צריך - זה חיבוק והכלה ושיח.
יניב,
זה למה אתה כל כך חשוב לי.
כשאני כועסת צועקת משתוללת ומתפרקת, אתה תמיד שם בשבילי.
אתה תמיד מכיל, מחבק, מדבר, אומר מילה טובה, מקשיב.
אין לך מושג כמה אני זקוקה לזה.
יש בי חלק מדמם של חיה פצועה שנזרקה לצד הכביש ואחת לתקופה פשוט עובר אותו רכב, מזל שהפעם יש מי שיחזיק לי את היד.
וכן, אל תטעו.
גם ברכב יושבת מפלצת.
מפלצת של שנאה, הוא כל כך שונא אותי, שהוא כבר לא זוכר שהוא פעם אהב אותי.
השנאה שלו כל כך גדולה, שבשמחה והנאה הוא אוחז בסכין דווקא שוב ושוב, תוך כדי שהוא צוחק עליי, כמה שאני אקנה, כמה שאני לא שווה, כמה טובות ויפות ממני יש. כי הוא יודע ...
שאני תמיד יאהב אותו.
אבל הפעם אני לא מתכוונת לקחת חלק במשחק הזה.
זה לא שווה לי.
לפני 3 שנים. 16 בדצמבר 2020 בשעה 18:33
אז כן, יצא שאני בבידוד מזה כבר כמה ימים.
חושבת על הכל ובעיקר מתחמקת מלחשוב.
מנקה, מסדרת, מבשלת, הכל על מנת לברוח מהמחשבות שתוקפות אותי.
שוקלת לעשן קצת ירקרקים כדי לשחרר קיטור.
אולי זו אני, אולי המצבי רוח.
הבידוד זה כמו כלוב.
כלוב למחשבות - כלוא בתוך המחשבות של עצמך עם הידיעה שאין לך לאן ללכת, עכבר מעבדה.
מה שמזכיר לי את החיסונים עלינו - עכברי המעבדה.
כולם שואלים כל הזמן ? נו, נבדקת ?
למה לעזאזל שאני אלך להיבדק? למה שאדם בר דעת עם מחשבה ושכל - ילך להיבדק?!?
האפשרויות:
1. אם אתה לא חולה - מזל טוב, עדיין תשב בבידוד ועברת בדיקה דוחה סיוטית שתוקעים לך מקל באף - חבל שלא בתחת, היה פחות כואב.
2. אם אתה חולה - מזל טוב כפול - גם תשב בבית בסבל וגם תסנדל את כל האנשים היו לידך ו/או בקרבתך לתקופה הקרובה גם אם הם ממש ממש בריאים.
המסקנה :
זה שכולם / הרוב קופצים מהגג כל יום עם הבדיקות האלה - לא אומר שגם אתה צריך להסתכן.
אז כן - תרוצו אתם להיבדק ואני אמשיך לשקר לכם שגם רצתי להיבדק כי כולכם עגלים שהולכים עם העדר.
ואני? אשב בבאסה שלי בבידוד ואברח מהמחשבות שלי.
כלא למוח.
אשבור את השלשלאות.
-yourangel-
לפני 4 שנים. 9 באוקטובר 2020 בשעה 8:18
אז מה, אם אני נרקומנית.
של רגשות ותשומת לב.
זה מה שהופך אותי למי שאני.
*מבואסת תחת*
-Angel-
לפני 4 שנים. 9 באוקטובר 2020 בשעה 7:52
אז מה, אם אני נרקומנית.
של רגשות ותשומת לב.
זה מה שהופך אותי למי שאני.
*מבואסת תחת*
-Angel-
לפני 4 שנים. 9 באוקטובר 2020 בשעה 6:36
זועמת.
זה שהחלטתי להיפתח ולהתמסר לא הופך אותי לסמרטוט שאפשר לנגב בו את הרצפה.
זה שאני זונת צומי לא אומר שמותר לך להגיד לי את זה בפרצוף כי תקבל בעיטה.
אני עדינה ורגישה ובו זמנית מסוגלת לספוג.
אך יש לי את הרפלקסים שלי שנועדו לשמור עליי.
אדישות היא נסבלת עד גבול מסוים.
כשבן אדם שומר על פאסון ואטימות מחד ומאידך מבקש מהצד השני להימרח על הרצפה בפתיחות ומסירות.
יש בזה משהו ביצ'י מתנשא, חסר רגישות וחסר אכפתיות.
זה חוסר הערכה של הקרבות אמיתיות שמתצעות בצד השני.
כשאתה מעריך, אתה לא רק אומר את זה בפה (שזה פחות חשוב) אתה גם מראה את זה במעשים.
כשאתה לא, זה אומר שאלו רק מילים ריקות מתוכן.
תדאגו להעריך את מי שבחר בכם ואת המאמצים שהוא משקיע - לא רק במילים אלא גם במעשים.
אוהבת,
-Angel-