מיומנה של Angel

אז אחרי שהסרתי את כל הפוסטים שלי בבלוג הזה שהולכים אחורה משנת 2009 (כשעוד הייתי ילדה בת 19).

אני נכנסת לכאן אחרי הפסקה ארוכה 

לתדהמתי, חל שינוי קל - הרבה ילדים סקרנים יש כאן...

אבל לא לשם כך החלטתי לכתוב.

אני עוברת בין הפרופילים, קוראת כהרגלי, שמה לב לתאריך ההצטרפות... גיליתי דבר מעניין.

רוב הפרופילים היחסית חדשים, כוללים תמונות.

אסביר:

תמונות תצוגה של מה שעשו הכוללות תמונת גוף של הבחורה איתה הם עשו את זה.

לכאורה - צילום האומנות שהם יצרו.

אני יושבת עם עצמי מסתכלת על זה והאמת - לא מתחברת.

כוח אמיתי לא זקוק לחיזוקים חיצוניים לטיפוח האגו שלו.

לא משנה מה תגידו - אלו תמונות לטיפוח האגו.

אישית תמיד כשראיתי תמונות דיק פיק או צילומי נשלטות בפוזיציות אשר פרושות לעיני כל - ראיתי בזה משהו מזלזל, חסר כבוד. 

משהו שנובע מצורך אישי של "השולט" להראות כמה הוא חזק או ראוי או "שימו לב מה יש לי ננה בננה".

כן, ילדותי.

בטבע למשל

אריה לא מסתובב מצלם תמונות ואומר תראו אני אריה.

אגב, להבדיל, גם עבריינים מהשורה הראשונה לא מסתובבים עם נשק ואומרים לאנשים ננה בננה.

כללי המשחק ידועים מראש.

#תהיות של בוקר

#נקודה למחשבה

-Angel-

כבר מזהתקופה שאני רציתי לכתוב את הפוסט הזה ולא הצלחתי להביא את עצמי מספיק חשופה כדי לכתוב אותו.

כל הנכתב הוא על אחריותי ומפרי מוחי בלבד כדלקמן:

הוא מלך,

לא סתם מלך, לא עוד מלך, ה-מלך.

יש לו מקום מיוחד וגבוה, על כס מלכות,

לא עוד אחד, לא האחד, פשוט המלך.

לידו אני הכל וכלום,

בחיי,

הוא גורם לעולם להראות מקום טוב ושמח יותר.

הוא שם, עם חיוך, עם מילה טובה, עם צביטה בלב, שריטה ופרח.

הוא מאיר ומפריח בי מקומות שוממים ומתים שלא ראו אור יום כבר שנים רבות,  הוא אפילו לא יודע.

כל מה שהוא עושה, הוא עושה בחן, בענווה ובפול גז, אני מרותקת למושב וצופה בו כובש אותי וסוחף כל פעם מחדש.

הוא המלך ואיתו אני הנסיכה.

רוצה לתת לו כל מה שיש בי על מגש של זהב - אחרי הכל הוא המלך.

אין להגיד לו לא, רק כן, רק עוד, יותר, חזק.

הוא מגיע עמוק ורחוק, הכי רחוק, הכי עמוק.

המחשבה עליו מציתה בי אש, מחרמנת ומרטיבה.

אויש, ללכת שוב לאונן במחשבה עליו - המלך .

זה שנכנס כמו רוח סערה וסחף אותי אחריו, למרגלותיו, פרושה אני, חשופה..

מתפללת שזה יהיה מספיק, כדי שלא יברח ממני ויתקרב עוד ועוד, המלך.

אח, המלך 💖

תבוא אליי קרוב קרוב

ואז אני אוכל להראות לך

בדיוק כמה אתה חשוב לי

המלך הכובש

עם כפות הרגליים המדהימות בהיסטוריה

רוצה לחבק לך את הרגליים ולעולם לא לעזוב

היום השפרצתי פעם ראשונה.

תמיד ידעתי שיש בי את זה, אבל היום הצלחתי 😛

המשמעות של התמסרות היא לוותר על הכוח שלי לטובת זה שבחרתי בו וניצב מולי.

המשמעות של טוטאליות, היא אחרי שבחרתי להתמסר, לתת לעצמי לאבד את כל השליטה שליטה בתוך גבולות המסגרת שלו.

סגור ומסוגר, זה שייך והכי חופשי.

אני הכי משוחררת וחופשייה כשאני בתוך הקבוצה הכי צרה וחונקת שיש.

משחק מילים מכוון.

יום נפלא כמו שלי לכולכם.

-Angel-

מי שלא מעריך אותי - לא שווה לא אותי לא את הזמן שלי ולא את ההשקעה שלי.

להעריך זה במעשים ובמילים.

מעשים מהדהדים חזק יותר מכל מילה.

כמו שאמרתי, 

מי שלא מעריך אותי - לא שווה אותי.

אני מעריכה את עצמי.

"מתי נמדד שולט? כשהוא מאבד שליטה"

מאת Angel

ניסיון בשליטה לא חסר לי,

בכל זאת אני כאן מגיל 19.

אשמח להעביר אליכן/ם את הידע דיברתי במהלך הזמן והוא כדלקמן:

שולט אמיתי, כמו עבריין אמיתי (להבדיל) לא צריך איומים, לא צריך להשתמש בהרבה כוח פיזי (אלא אם הוא יודע לגעת טוב ועמוק כמו שאני אוהבת ואז כוח זה מבורך)

הוא צריך לדעת לשלוט בעצמו, במיוחד כשהוא מאבד שליטה. 

כן, יודעת שזה פרדוקס אבל מציאותי.

שולט שמתקפל כשקשה או בורח מאתגר, זה יותר שפן משולט.

אני נשלטת בכל רמ"ח איברי. טוטאלית להחריד וצורכת תשומת לב כמו סם אם אני נקשרת.

אבל, (כן, יש אבל)

אני בוחרת בקפידה, בוחנת ומנסה להתפרע בלי סוף. 

למה? אתם שואלים.

כי חשוב לי.

חשוב לי לדעת שבחרו בי, חשוב לי להרגיש שרוצים בי ובקרבתי, חשוב לי לדעת שאני משחקת ובעיקר, להרגיש שייכת ורצויה. ביטחון.

למה? נו, זונת צומי כבר אמרתי ...

*מכורה לנשיקות בולטות ורטובות*

שיט, הדלקתי את עצמי.

נו טוב, רות סוף

Angel

של תשומת לב.

זה לא משנה לי כמה, תמיד רוצה יותר. עוד.

יש אנשים שזקוקים לחופש כדי להרגיש בכלוב

ויש נשים כמוני שזקוקות לכלוב כדי להרגיש את החופש.

אח, אתה והקול הסקסי הזה שלך, למות מעונג.

Angel

בתוך כל אחד ואחת מאיתנו שוכנת מפלצת.

יש הרבה סוגים של מפלצות.

אני חושבת שהמפלצות הן תוצר של חוויות ראשיות שאנחנו עוברים בחיים.

אפשר לקרוא לזה במילה אחרת, רגשות.

זה חינוך.

ניקח דוגמה:

כשילד כועס ומתחיל לזרוק חפצים, להשתולל - הוא מנסה להגיד לנו משהו. 

התגובה המידית שלנו היא לכעוס, לצעוק, לנסות לעשות סדר.

כשמה שהוא באמת צריך - זה חיבוק והכלה ושיח.

יניב, 

זה למה אתה כל כך חשוב לי.

כשאני כועסת צועקת משתוללת ומתפרקת, אתה תמיד שם בשבילי.

אתה תמיד מכיל, מחבק, מדבר, אומר מילה טובה, מקשיב.

אין לך מושג כמה אני זקוקה לזה.

יש בי חלק מדמם של חיה פצועה שנזרקה לצד הכביש ואחת לתקופה פשוט עובר אותו רכב, מזל שהפעם יש מי שיחזיק לי את היד.

וכן, אל תטעו.

גם ברכב יושבת מפלצת.

מפלצת של שנאה, הוא כל כך שונא אותי, שהוא כבר לא זוכר שהוא פעם אהב אותי. 

השנאה שלו כל כך גדולה, שבשמחה והנאה הוא אוחז בסכין דווקא שוב ושוב, תוך כדי שהוא צוחק עליי, כמה שאני אקנה, כמה שאני לא שווה, כמה טובות ויפות ממני יש. כי הוא יודע ...

שאני תמיד יאהב אותו.

אבל הפעם אני לא מתכוונת לקחת חלק במשחק הזה.

זה לא שווה לי.

אז כן, יצא שאני בבידוד מזה כבר כמה ימים.

חושבת על הכל ובעיקר מתחמקת מלחשוב.

מנקה, מסדרת, מבשלת, הכל על מנת לברוח מהמחשבות שתוקפות אותי.

שוקלת לעשן קצת ירקרקים כדי לשחרר קיטור.

אולי זו אני, אולי המצבי רוח.

הבידוד זה כמו כלוב. 

כלוב למחשבות - כלוא בתוך המחשבות של עצמך עם הידיעה שאין לך לאן ללכת, עכבר מעבדה.

מה שמזכיר לי את החיסונים עלינו - עכברי המעבדה.

כולם שואלים כל הזמן ? נו, נבדקת ?

למה לעזאזל שאני אלך להיבדק? למה שאדם בר דעת עם מחשבה ושכל - ילך להיבדק?!?

האפשרויות:

1. אם אתה לא חולה - מזל טוב, עדיין תשב בבידוד ועברת בדיקה דוחה סיוטית שתוקעים לך מקל באף - חבל שלא בתחת, היה פחות כואב.

2. אם אתה חולה - מזל טוב כפול - גם תשב בבית בסבל וגם תסנדל את כל האנשים היו לידך ו/או בקרבתך לתקופה הקרובה גם אם הם ממש ממש בריאים.

המסקנה :

זה שכולם / הרוב קופצים מהגג כל יום עם הבדיקות האלה - לא אומר שגם אתה צריך להסתכן.

אז כן - תרוצו אתם להיבדק ואני אמשיך לשקר לכם שגם רצתי להיבדק כי כולכם עגלים שהולכים עם העדר.

ואני? אשב בבאסה שלי בבידוד ואברח מהמחשבות שלי.

כלא למוח.

אשבור את השלשלאות.

-yourangel-

אז מה, אם אני נרקומנית.

של רגשות ותשומת לב.

זה מה שהופך אותי למי שאני.

*מבואסת תחת*

-Angel-