בתוך כל אחד ואחת מאיתנו שוכנת מפלצת.
יש הרבה סוגים של מפלצות.
אני חושבת שהמפלצות הן תוצר של חוויות ראשיות שאנחנו עוברים בחיים.
אפשר לקרוא לזה במילה אחרת, רגשות.
זה חינוך.
ניקח דוגמה:
כשילד כועס ומתחיל לזרוק חפצים, להשתולל - הוא מנסה להגיד לנו משהו.
התגובה המידית שלנו היא לכעוס, לצעוק, לנסות לעשות סדר.
כשמה שהוא באמת צריך - זה חיבוק והכלה ושיח.
יניב,
זה למה אתה כל כך חשוב לי.
כשאני כועסת צועקת משתוללת ומתפרקת, אתה תמיד שם בשבילי.
אתה תמיד מכיל, מחבק, מדבר, אומר מילה טובה, מקשיב.
אין לך מושג כמה אני זקוקה לזה.
יש בי חלק מדמם של חיה פצועה שנזרקה לצד הכביש ואחת לתקופה פשוט עובר אותו רכב, מזל שהפעם יש מי שיחזיק לי את היד.
וכן, אל תטעו.
גם ברכב יושבת מפלצת.
מפלצת של שנאה, הוא כל כך שונא אותי, שהוא כבר לא זוכר שהוא פעם אהב אותי.
השנאה שלו כל כך גדולה, שבשמחה והנאה הוא אוחז בסכין דווקא שוב ושוב, תוך כדי שהוא צוחק עליי, כמה שאני אקנה, כמה שאני לא שווה, כמה טובות ויפות ממני יש. כי הוא יודע ...
שאני תמיד יאהב אותו.
אבל הפעם אני לא מתכוונת לקחת חלק במשחק הזה.
זה לא שווה לי.
