אז כן, יצא שאני בבידוד מזה כבר כמה ימים.
חושבת על הכל ובעיקר מתחמקת מלחשוב.
מנקה, מסדרת, מבשלת, הכל על מנת לברוח מהמחשבות שתוקפות אותי.
שוקלת לעשן קצת ירקרקים כדי לשחרר קיטור.
אולי זו אני, אולי המצבי רוח.
הבידוד זה כמו כלוב.
כלוב למחשבות - כלוא בתוך המחשבות של עצמך עם הידיעה שאין לך לאן ללכת, עכבר מעבדה.
מה שמזכיר לי את החיסונים עלינו - עכברי המעבדה.
כולם שואלים כל הזמן ? נו, נבדקת ?
למה לעזאזל שאני אלך להיבדק? למה שאדם בר דעת עם מחשבה ושכל - ילך להיבדק?!?
האפשרויות:
1. אם אתה לא חולה - מזל טוב, עדיין תשב בבידוד ועברת בדיקה דוחה סיוטית שתוקעים לך מקל באף - חבל שלא בתחת, היה פחות כואב.
2. אם אתה חולה - מזל טוב כפול - גם תשב בבית בסבל וגם תסנדל את כל האנשים היו לידך ו/או בקרבתך לתקופה הקרובה גם אם הם ממש ממש בריאים.
המסקנה :
זה שכולם / הרוב קופצים מהגג כל יום עם הבדיקות האלה - לא אומר שגם אתה צריך להסתכן.
אז כן - תרוצו אתם להיבדק ואני אמשיך לשקר לכם שגם רצתי להיבדק כי כולכם עגלים שהולכים עם העדר.
ואני? אשב בבאסה שלי בבידוד ואברח מהמחשבות שלי.
כלא למוח.
אשבור את השלשלאות.
-yourangel-