אני שוב בתקופה מהורהרת בימים האחרונים.
הכל התחיל מכאב בגרון וצינון קשוח שלאט מתפוגגים בעזרת החבר הטוב ויטמין סי.
סגרתי את הבלוג בפעם והרגשתי שחלק בי כבה.
אז למה סגרתי?
אני כנראה בחורה שלובשת את הלב על השרוול.
כנה - חדה - אמיתית.
חשבתי שזה, איך אמרה על עצמה מנור מחתונה ממבט ראשון (שראיתי פרקים בודדים אמש ברגע של חולשה) "אני יותר מדי".
הרגשתי שאני חשופה מדי, פתוחה מדי, אמיתית מדי.
זה מפחיד.
מבעית אפילו, להיות כנה עד כאב וחשופה לכל הביקורת והנשמות הטובות לאורך הדרך.
אז החלטתי היום החלטה עם עצמי.
טיפשות או חוסר יכולת של אחרים לא תמנע מעצמי להיות מי שאני.
אני צריכה ללמוד להסתגל
להתפתח ולצמוח מהמקום הזה למקום חדש עם עצמי.
מה עושה לך טוב? שאלתי את עצמי.
עושה לי טוב לכתוב.
לכתוב אמיתי - בלי פילטרים, בלי התחשבות בהשלכות (של להכניס אנשים פנימה ולתת להם כלי נשק להשתמש עליי בהמשך) פשוט כי זו מי שאני.
כנראה שאני באמת מזוכיסטית.
-Angel-
