אז כך.
כבר זמן מה שאני יושבת על הפוסט הזה עם עצמי.
שוקלת - לכתוב או לא לכתוב?
אז כן
בצער וכאב סיימתי את השיוך ביום שני.
מהסיבה הפשוטה שמילים שמתנתקות ממעשים הן חסרות חשיבות עבורי.
אז קיבלתי שואו של מה שאני רוצה לרושם הראשוני של ההתחלה ואז הפכתי לסוג של חפץ.
כן כן, זה אתר בדסמי וחפץ לכאורה זה טוב, אבל אצלי לא כך.
אני מזללה של תשומת לב אנרגיה וחום.
זקוקה להמון מגע חום וכן, אבסורד או לא - אהבה.
אני יודעת שזה בא כדיסוננס כי
את נשואה, מה עם בעלך, בטח אתם לא עושים סקס או וואטאבר.
אבל אני?
אטומה לרגשות, זו האמת המכוערת.
יש אנשים שמכאיבים לעצמם, עושים קעקועים או עגילים ופוצעים את הגוף - רק כדי להרגיש.
אני?
מחזקת ומרפאת את הנפש באמצעות אהבה כדי להרגיש טוב יותר.
כן, זה אינטרס וכן זה עושה לי טוב.
אבל אני רוצה שזה יהיה הדדי.
אני רוצה לעוף לשמיים, לעננים.
רוצה להרגיש מבפנים החוצה, להיות היחידה בעולם והכי חשוב - להרגיש ככה.
כי אני נותנת הכל מעצמי כשאני נותנת
אין לי כוונות להתפשר על פחות מזה בחזרה.
בתור הטוטאלית שאני
מגיע לי
שישמרו עליי
שינשקו אותי
שיגידו לי מילים יפות
שיאהבו אותי
שיתנו לי ביטחון
שיחפרו לי בכיף
מגיע לי הכל - כי אני נותנת הכל.
-Angel-
