בחיי היומיום שלי אני הסלע, תמיד הייתי הסלע.
תמיד אמרתי לעצמי שלא אתן לאף גבר להפוך אותי לעקרת בית ושהדחת כלים זה ממני והלאה.
והנה התחתנתי, חלפו להם 7 שנים ומה אני?
עקרת בית.
אמא ל3 שעובדת במשרה מלאה ובשאר הסמן מנקה מסדרת מקפלת ובעיקר מסתובבת עם סמרטוטים וקוקו גבוה כזה של עוזרת בית.
בעיקר אמא.
נשואה לגבר קרייריסט עצמאי שכל שנה מביא יותר ויותר כסף, מה גם שהוא בא מבית אמיד במיוחד ועשה כבר את מיליון הדולר שלו לפני שהגיע לגיל 30.
נו ברור שאני אתחתן עם כריזמה. רק מסתכל שהוא כזה שמרן וסוג של ביישן פומבי בכל מה שקשור למיניות.
אטום במילים אחרות.
פעם אחת ניסיתי לשתף אותו. אפילו הדרך שהוא ניסה לחנוק אותי, באמת חנקה אותי בקטע נטו כואב ולא בתחושה עוטפת כזו.
תמיד כשמגיעים הרגעים שהמיניות והתשוקה שלי מתחילים להתפרץ, אני מרגישה חסרת אונים.
אין לי איפה או איך לפרוק את הדבר הזה ואז זה מתסכל אותי.
זה נכון, אני ביישנית ועדינה ואמא.
אבל גם יש בי חיה רעה שלרוב לא מקבלת שום מענה.
הבעיה עם חיות פרא שקשה מאוד לאלף אותן.
זה כמו התפרצות הר געש וזה פשוט שם.
אז בום.
Angel.
