עליות עליות עליות!, הוא שולח לי הודעה ירוקה. ואני, למודת קרבות, ניצחונות ומפלות, קצת מהסה אותו. השלג שנערם בחוץ לפני כמה ימים תלוי על בלימה כרגע, ולא צריך יותר מטלטול עדין כדי להפשיט את העץ מציפוי הלובן היפה שלבש לכבוד האדוונט (advent) הראשון. ביום שבת כשהוא ואני הלכנו לפגוש בעולם הפנימי הכבוש שלנו, החיידקים הלכו עם הנאני למפגש מוקדם עם סמיכלאוס (Samichlaus). סמיכלאוס, הלא הוא סנטה השוויצרי הוא לא בדיוק בחור טוב עליז, שעושה לילדות נעים בפושפוש כמו זה האמריקאי. הוא לכל היותר מביא איתו שק מנדרינות וג'ינג'ר-ברד קוקיס. מינימליזם שוויצרי במיטבו.
ה-6 בדצמבר הוא יום סנטה המסורתי בשוויץ. סמיכלאוס, והאלטר אגו שלו, שמוצלי (Schmutzli), או Père Fouettard בצרפתית (המצליף הזקן), ייצאו מהקוטג' שלהם ביער כדי לבקר ילדים בגנים, בכיתות ובבתיהם. שמוצלי נושא בדרך כלל מטאטא של זרדים להעניש ילדים שהתנהגותם במהלך השנה לא הייתה טובה. כי כל סוכריית (מציצה), דורשת הלקאה. בחיי שלא המצאתי את זה. זו המדינה בה אני חיה והילדים כולם מגיל ינקות מתרגשים לפגוש לא רק בסמיכלאוס, אלא גם בשמוצלי. הם יודעים איפה מרוחה החמאה. ואיך משיגים עוד ממנה. דרך אגב, כאן בשוויץ במקום לטוס על מזחלת רתומה לאייל צפון, סמיכלאוס ושמוצלי צועדים בשטח הכפרי עם חמור. כן, כאן עובדים קשה. מזיעים. חוטפים ג'ינג'ר-ברד קוקיס ומנדרינות במקרה הטוב, ומלקות במקרה היותר טוב.
מה שמחזיר אותי לאירוע שלו ושלי בתוך מבנה מתוקתק לעילא שאינו מותיר דבר לדמיון המפותח של דומים, דומיות, קרוסדרסרים, נשלטות, וכל המנעד שבין לבין. בחיי שיש שם הכל. אבל הכל. כל כך מעוצב וערוך יפה ונכון. ונקי. להקיא. ומתוכנן ומוקפד לעילא. אפילו המתקן שדום מהוקצע הניח על פטמותיה הזקורות של סאביתו, הלבושה כסנטה-גירל, ושהכיל מנדרינות (6 בכל צד), היה מהונדס באורח מטורף ואיפשר לה להסתובב כשעתיים ולהתחנן בפני המשתתפים שייקחו ממנה מנדרינה כדי להקל על הפטמה. זה שלי החליט לשחק איתה קצת. כי למה לא. היא קדה בפניו לאחר שגמל לה חסד ונטל מנדרינה מפטמה ימין, רק כדי לומר שניה אחרי, בעצם, 'לא בא לי', ולהחזיר אותה לסל של פטמה שמאל דווקא. אוח, החיוך המסופק שלו כשהיא עיקמה את מצחה בכאב מודחק, הרטיב אותי.
טוב, לא רק זה. גם סוליות נעליו.
