אז אחרי הרטינה של אמש, הזמן שלי לזיין את השכל חזר.
השבוע התחיל עם פסיקת בית המשפט בהונג קונג כי אוורגרנדה, קונגלומרט נדל"ן סיני (השני בגודלו במדינה), יחוסל. אוורגרנדה מחזיקה למעלה מ-300 מיליארד דולר של התחייבויות במאזנה, ולפי בית המשפט, אינה מסוגלת "להציע תוכנית התייעלות קונקרטית". שנתיים נתנו בתי המשפט לאוורגרנדה להתארגן מחדש, להוכיח יכולת, לפתח מפת דרכים שתוביל לאמון המשקיעים. שנתיים זה זמן מכובד לתקופת מבחן. במונחי שפחה זה נצח. במונחי שפחת כלוב רעבה וחסרת בושה, זה נו-גו. במונחים שלי, זו פנטסיה. לעמוד למבחן נצחי זה מלך מלכי המלכים של שיעבוד טוטאלי. אל תקבל אותי אף פעם התחננתי אליו כשהוא הכריז על סיום ה- פרוביישן, בין פגישה לבין דרינק בוגאס המסריחה. מה שהוא קיווה שיחייך אותי עשרים אלף מייל קדימה, רק גרם לי להתחנן,
אל תקבל אותי אף פעם כשלך. אף פעם.
אחרת אמות.
