בראשון בפברואר 2023 נכנסתי לחדר הניתוח ואמרתי לו, כשאני כבר חצי מנומנמת ו-100% חרמנית על מה שהולך להיות ממני, ׳דוקטור, 436775cc ולא שפריץ פחות׳. הוא צחק ודחף לי את שארית ההרדמה לא לפני שאמר, נתראה בחיים החדשים שלך.
וואלה חיים חדשים זה לא. כי זונה בפוטנציה הייתי מגיל שלוש וחצי בערך, וזונה שימושית רק קצת אחרי. גודל הציצי והצפיפות שלו רחוקים מלהכריע את עתידך. הייתן מאמינות? רק מה, כשאת משריצה שלושה ברצף של מירוץ שליחים, ומשפריצה לפיהם חלב אם על פי דרישה, יש לזה מחיר. ואז בוקר אחד את מגיעה לבדיקה שגרתית (אין שום שגרה בבדיקה שגרתית), שבסופה הרופאה מחמירה סבר ומוציאה את המילה המקוללת, 'סכרת'. והחיים היפים שעוד לא ממש הספקת לחיות חולפים אל מול העיניים הדומעות שלך, ומעוררות החמלה המאוסה של הדוקטור, ואת מבינה שזה או את או הסכרת המזדיינת. לא תתני לה לנצח. את תופרת יפה את השפתיים הדקות ומורידה 17 קילו בחודש וחצי. ובגלל שמראש לא התחלת עם עודפים מסחררים, כל מה שנשאר ממך זה שק מרוקן דוקרני של עצמות עם עבר מפוקפק ועתיד לא ברור. ובחזית תלויות לך שתי שקיות מפוצצות זכרונות של חזה נערי וחמוד שהולאם לטובת מלחמה (בסכרת). אז מה שנותר הוא מילוי מפלסטיק דל סוכר. את המחלה בינתיים הבסתי.
מסתבר, כך נראה, שאלה כן חיים חדשים*.
* מה פתאום תמונת ציצי, כאלה יש מספיק בבלוג
