Q ואני משתדלים לא ליפול לבורות מפתים בדרך אל האושר. נניח וויכוח פוליטי עסיסי. הפציפיסט השוויצרי עם האצבע של ההולנדי בסכר ומבט אינדונזי מצועף, יכול להרשות לעצמו להרהר בנוסח שלום של אמיצים. בעוד אני, בעלת עבר של התנחלות לא חוקית מעבר לקו (בחיי), לא ממש משתפת פעולה עם דמיונות שווא. וכבר קרה והבור המפתה כל כך התרחב לקראתנו וסחף אותנו בלי שליטה על הסוגרים, אל עבר ויכוח שהתחיל על סיפו של קינוח ונגמר בטריקת מזלגות ו- ׳אני מאוכזב ממך, אני הולך מכאן׳ מתריס. כשהביס המתוק הולך ונהיה מר. אחר כך היה מתח עצום שהשתרע על רחובות לוצרן היפה ונישא על גל אקראי באגם השקט. כשהגענו לחדר הוא עשה מה שעושים לילדה שמאוד מאוכזבים ממנה בלי רול-פליי. בלי שום רול-פליי. כששאלתי מתוך השקט האלים, ׳תרצה שאלך?׳. הוא שאג אל תוך השקט האלים, ׳את כאן כדי לשרת אותי, ותישארי כדי לשרת׳. בלי שום רול-פליי. לא היתה שם טיפת רול-פליי.
וגם לא היה צריך יותר מזה, כדי להרטיב את השקט האלים.
מינימליזם נוסח Q.
