כאילו שנהנינו כבר מכל מנעמי החיים, הצלע ואני החלטנו להתחיל את הלילה שהתפנה לנו באמצעות נאני אדיבה, שאלוהים ישלח לה המון זיונים טובים, במסעדה צמחונית/טבעונית. ולא סתם, כזו שמתהדרת בכוכב. אחרי שנפלה ההחלטה, שנינו היינו בחרדות בסגנון נשלטת דקה לסשן ושולט בחיתוליו. ההליכה אל הלא נודע של זוג קרניבורים ואחת שסוגדת לחלבונים ושומנים, הרגישה מעמסה מנטלית שספק אם נצלח אותה. באופן מוזר, בעודי מתלבשת ללילה, ובלי שסיפרתי כלום על התכניות, Q משגר הודעה:
« Times are changing. Time for new explorations.«
ואני מעקמת את המצח, אבל לא יותר מדי כדי לא להכביד על הבוטוקס. איך לעזאזל הוא מבין משם מה קורה איתי כאן ועכשיו.
אבל אין לי זמן להרהר בדברים שממילא לא אבין. מספיק שהוא יודע.
אז היתה אורגזמה בפה. ואני אומרת אורגזמה על אף שאני שונאת את המילה הזו שנשחקה עד דק, פשוט כי אין דרך טובה יותר להסביר את המנעד העצום של הטעמים שארוחת הצמחים והעשבים הזו סיפקה. היו רגעים שהתקשיתי לתאר אם אני מרגישה עכשיו מלוח או חמוץ או חריף. ואולי הכל היה בכלל מן בלאגן מתוק עדין כזה. בדיוק כמו שהגוף שלי מגיב ל- Q. בלאגן מתוק עדין. בדיוק כמו שהוא רצה. הגם שצמחוני זה לא. זה מאוד טבע(ונ)י.
אחר-כך היה ג׳ז ג׳אם סשן. כאילו שלא היה מספיק בלאגן מתוק עד לכאן.
