לפני 4 שבועות. 23 באוקטובר 2024 בשעה 20:14
כבר שלושה ימים שאני מסתובבת עם מצלמת הנייד בהכנס. הסתיו נותן כאן שואו שטרם זכור לי ואני באמוק לתעד. זה כנראה גם געגוע מזדיין לאבא שרחוק. הוא רחוק אם הוא חצי שעה ממני, והוא רחוק אם הוא ארבע שעות וחצי גרמניה ממני. הוא רחוק כל זמן שהוא לא בתוכי, נושף בעורפי, דורך על בהונותיי, מועך את צלעותיי, דוחף לי ג'וינט שמנמן טרי ואלגנטי בין השפתיים, מושך, לועס, מחבק, מנשק, מזיז לוחות בזלת עצומים שקברו תחתם ילדה טובה באמת.
אבל איכשהו, יש לו תמיד דרך להתגלות. גם כשירח הסתיו לא בשיאו. ולא לא בשיאו.
