מחשבות ורגשות - אזהרה: קיא מילים.
משפחה, חיבור קשר, הרוגע שהרגשתי כשנסעתי איתם ברכב, מתרפק אחורה, אמא שמה שירים אבל מפזם, אחותי מציקה לי ואני מדגדג אותה, אבא אומר משהו מצחיק אני ואחותי לא שוכחים לו את זה, נוף, טבע.
משפחה, יותר משפחה, חיבור וקשר, מחסום, ניתוק, חוסר רצון, רצון לברוח, רצון להיות במקום אחר, עם חברה אחרת.
טבע, הרגשת בית מחשבות על המקום שלי, על הדרך חיים שברחתי על מסלול הלימודים שאני מייעד לעצמי, הרצון לטייל, להישאר יחף לגור בטבע לחוש את האדמה ולעבוד בידיים, הרצון ליצור בעץ התסכול מזה שאין.
השיחות איתם, איתה, איתו, עליה, קטעי השיחות מפעם שצפו, קטעי השיחות שעוד לא נכתבו, שיחות, חשיפת רגשות, התערטלות נפשית, חברים, קשר, געגוע, אכזבה.
חבורת תיירים יושבים במעגל על הדשא, דנים, עושים פעילות, עולם התוכן שהשארתי מאחוריי, ערכים שאני מאמין בהם והזנחתי, הצעקה על עצמי תתעורר ותעשה מה שאתה רוצה באמת.
מחסום, פערי הידע שלהם עליי, הניתוק הנוראי מול כל המציאות שמתרחשת מולי כרגע והחיבור החזק והממכר לפלאפון, לעולם שאני יכול להיות בו, לעולם שאני רק מגלה, הרצון לצעוק לכולם! תדעו אותי, תכירו אותי תקשיבו לי תקבלו אותי.
החשש מהשבת, מהניתוק שיכפה עליי, הרצון לזרום עם הניתוק, לעזוב את הטכנולוגיה, לנתק את הפלאפון ולהתחבר אל המשפחה, ההרגשה המוכרת של הצורך לברוח אל חדרי שירותים כדי להגניב הודעה בפלאפון.
בית המלון, החוף והמקרה, ארוחת הערב המדהימה, השיר שהאקסית הייתה שרה, הטעות במילים שתמיד היו מצחיקות אותי, הכאב מהשתיקה, הריחוק, הקרבה, התחושה השונה, הדשא, הגג החתול והכלבה.
הרצון לכאב, לשייכות, להרגשה למטה, להרגשה למעלה, הכאב הנפשי.
הניתוק, פערי הידע הרצון לספר, חוסר היכולת...
הבלבול, כל התחושות, כל הרצונות, הכל גואה בי ועולה, הכל רוחש בי בבת אחת, ,כל הקולות צועקים בבת אחת, ואני רק רוצה קצת שקט, והם שקטים רק במצב מאוד מסוים, הכל רוחש ביחד, הכל צועק, הכל גואה, הכל מאיים לפרוץ וכל מה שרואים מבחוץ זה הדמעות שנקוות בקצה העיניים...
חוסר האונים, שום דבר לא מצליח לגעת בי, הרצון לשקט, לשבת קצת לבד על החוף לנשום להירגע, להתרחק... חוסר האונים הפחד שזה לעולם יחזור על עצמו, הפחד שלעולם לא אדע לשחרר ולספוג את האושר, שלעולם לא אצליח ליהנות מהרוגע והרגע.
אבא שמגיע ואומר מילה אחת והדמעות פורצות החוצה, העצה שהיא קצת עילגת, חוסר הידע שלו עליי גורם לעצות שלו בפעם הראשונה להישמע לא רלוונטיות... כאב...
הפריקה, הכתיבה, המקום היחיד שאני יכול לצעוק את מחשבותיי האמתיות, את רצונותיי הכמוסים באמת... עבר הווה ועתיד מתנגשים לכדי בלילה אחת בראש והקטע יכול להתפרסם רק פה.
הרוגע שפושט אחרי הפריקה הדמעה המשחררת שהתייבשה...
החזרה למשפחה.