המסע שלי

התחדשתי(:

תודה לך... ולך...

זה כלכך יפה...

סדרת "ואז התחלנו לדבר" חוזרת בגרסא מיוחדת, בזכותה...

"הבחור שבקופה" היא אמרה במפתיע.
"מה?" שאלתי בבלבול, למרות שידעתי על מה מדובר כי מיד נזכרתי במה שהיא אמרה לפני שבוע.

"בא לי שתתחיל עם גבר כשנטייל יחד" היא אמרה לי בטלפון.
נחנקתי לרגע, ושאלתי "מה?"
היא הייתה קצרת רוח ואמרה "מה לא מובן, בא לי שתתחיל עם גבר"
הייתי שקט בצד השני.
"הרי אין לך בעיה להיות עם גברים כבר, נכון?" היא שאלה.
"אמממ לא בדיוק, איתו אין לי בעיה, אחרים אני עוד לא יודע" החזרתי מגומגם ונבוך.
"אתה תהיה מעולה קטן שלי, אתה תתחיל עם גבר בשבילי אם אני ארצה, נכון?"
"כן נסיכה שלי."
ואז היא עברה נושא בקיצוניות.

"הבחור שבקופה, מה לא מובן" היא חזרה על עצמה. "אתה יודע מה? גם זה שלידו, תתחיל עם שניהם, ממש אין לי בעיה שתהיה עם 2 גברים בשבילי, הממ רק לחשוב על זה..." מבטה הזדגג במקצת.
"וואו, וואו, נסיכה בבקשה, את יודעת שזה לא פשוט לי, אני לא בטוח מה לעשות בכלל..." קולי הפך מתחנן.
"טוב, תתחיל עם שניהם בכללי ומי שיזרום יותר תכוון אליו.."
"תכוון..." צחקתי ולבשתי את קול הבדיחות שלי שיכסה את הקול שיוצא לי כל פעם כשהיא מקטינה אותי "אם רק.."
כהרגלה היא קלטה את השינוי מצב רוח ולא נתנה לי לסיים את הבדיחה, היא רצתה אותי קטן ונבוך כנראה.
"הם שניהם ממש חתיכים, לך!" ודחפה אותי קצת.
בדרך הארוכה כמו נצח לקופה פתאום הבנתי איך היא מצליחה למשוך לי את השטיח מתחת לרגליים בכל פעם שתרצה, חשבתי שנכנסנו לפה רק כדי לקחת את ההזמנה שביצענו בטלפון והנה אני צועד לכיוון שני גברים שאני צריך להתחיל איתם.
הבחור שבקופה ממש משך את העין שלי לפתע, הזיפים, הסנטר והכתפיים האלה... משהו בו פרט לי על איזה מיתר עמוק... לפתע מצאתי את עצמי מתבאס שאני לא רואה את אזור האגן שלו.
"מה?" שאלתי את עצמי "מאיפה לעזאזל זה מגיע... לראות את האגן שלו?"
ואז העיניים שלו נתקלו בשלי וקטעו את כל המחשבות שלי, המשכנו להסתכל אחד על השני ב4 צעדים האחרונים שלי לכיוון הקופה, ללא ספק יותר מדי לכל לקוח רגיל, אבל בזכותה אני לא לקוח רגיל...

"היי" אמרתי "באתי לאסוף הזמנה של שם טלר..."
"או שלום!" הבחור השני התפרץ ונכנס לי לטווח הראייה "חשבנו שלא תגיע..."
הוא גרם לי לצחוק ולהפיג את כל החששות שלי, למרות שהרגשתי את המבט שלה מחורר לי חורים בגב...
"אל תשאל היו פקקים בכניסה לקניון, איזה מאבטח עשה תאונה עם משאית" חייכתי.
שניהם צחקו, הבחור על הקופה התחיל להקליד משהו ולרגע העיף בי מבט, נראה לי שהוא לא ציפה שהמבט שלי יהיה עליו חזרה כי הוא האדים במקצת וחזר למקלדת מהר.
החלטתי לפנות אליו, משהו בו משך אותי בצורה מוזרה "אתה יכול להביא לי את הרטבים האלה שלכם?" אמרתי ונשענתי על הדלפק קצת כדי להראות שאני לא ממהר.. "לא זוכר איך קוראים להם.."
עיניו אורו במקצת "אההה, האיולי המפורסם שלנו?"
"כןןןן!!" התלהבתי בצורה קצת מוגזמת.
הוא הלך לכיוון המקרר התחתון ופתח את המגירה, רוכן קדימה ונותן לי להעיף מבט על החלקים שרציתי לראות מקודם.
הוא חזר עם כמה רטבים וסידר לי אותם בשקית, המבט שלו השתהה עליי קצת יותר מדי... קלטתי נשימה עמוקה ואז הוא שאל "אתה מהאיזור?"

ואז התחלנו לדבר...

אני לא לבד, אני יודע שלא, זאת אחת הסיבות שלא דאגתי להישאר לבד בבית, אולי גם באיזשהו מקום רציתי לנסות להציב עצמי במצב שבעבר היה שובר אותי ומביא אותי לדמעות רק כשאתם בחיים שלי, ביקשתי לשמוע אותך כי ידעתי מה זה יצית בי...

בכל רגע שאני לא לידך זה כמו דליפת גז... אולי פעם ראשונה שאני יודע לורבל את הרעב הזה שלי אלייך, דליפת גז שממלאת חדר, החדר נדחס בעוד ועוד גז, כבר אפשר להרגיש אותו באויר, כבר מריחים אותו ברחבי החדר...

ואז לראות אותך זה ניצוץ קטן ופשוט, אבל הפיצוץ הוא אדיר, האש הזאת משחררת רגשות גדולים לכל כיוון בעולם הפיזי זה גורם לי להיצמד אלייך לחפש את המגע המרגיע שלך, לרצות ממך יחס, לזכות במבט הזה שלך, המרגיע... בעולם הרגשי אני משתולל, רץ לכל מקום, מכה בכל התופים, מרעיש בכל הרעשנים, משתולל, שמח, מאוהב ולא יודע איך להביע את זה.

הרעב הזה אלייך שאת כל-כך יודעת לשחק איתו, היחידה שאי פעם התייחסה אליו, לפעמים את פורקת אותו, מתחממת מהאש שאני פולט, שואבת אנרגיה מההנעה שהפיצוצים האלה יוצרים, כמו מנוע, לפעמים את דוחסת את הגז עוד קצת, משחקת קצת גם הגבולות, כמו פירומנית קטנה שאוהבת לראות פיצוצים גדולים מדי פעם, כמו הפעם ההיא שביחד עם הרעב שנצבר אצלי כדרך קבע, זרקת לאותו חדר מטול ירוק ורדיואקטיבי של קנאה, רצית לראות מה יקרה, עמדת בחוץ וראית איך הוא משפיע על הגז, מדי פעם זרקת עוד מטול כזה,  שלחת עוד תמונה ממישהו שדיבר איתך, סיפרת לי עוד משהו קרה, אבל הפעם הפיצוץ היה שונה, מצאתי עצמי זוחל אלייך... כל הרגשות התערבבו ורק יכולתי לזחול אלייך, בכיתי ואמרתי לך כמה קשה לי הקנאה, והחלטת הפעם לא לפוצץ, הפעם שיחררת את השסתום לאט לאט, פרקת את הגז הקטלני לאט, וסילקת את המטולים הרדיואקטיבים בזהירות, שמת אותם בארון מיוחד לפעם הבאה שתרצי...

לאחרונה גילינו שפיצוצי משנה עובדים טוב בחדר הזה, את נותנת לגז הזה להיצבר אבל מדי פעם שורפת חלק ממנו, לא יודע איך זה הגיונית כימית, אבל כשהתחלנו את הניסוי, ספרי המדע אמרו שאם נפרק מדי פעם חלק מהרעב הוא לא יצטבר, גילינו משהו מעניין, שהדבר השני קורה, הרעב גדל, מקבל צורות אחרות, מוציא אנרגיות שונות ממני, למרות שטכנית את הגז של החרמנות את מפרקת ממני מדי פעם.

נעים לי השקט פה בבית (כן, כן, מעבר חד מהמשל המוזר שיצרתי).

אתם פה איתי את יודעת... הדמויות שלכם... אני מדמיין אותו גם פה דואג ומסדר למרות שזה לא הבית שלו, אני מדמיין אותך לידי, מתעסקת בפלאפון ודורשת יחס רגלי מסוים...

פתאום האנרגיה משתנה, אני מדמיין אתכם יושבים ורואים טלוויזיה.. אני מסיים לשטוף כלים, מסיים את הארוחה שהכנתי לכם, אני מסתכל עליכם לרגע מהצד, שמח שאתם רגועים, שפינקתי אתכם והסרתי לגמרי את דאגות הארגון למיניהם, אני מתקרב אליכם תוך כדי ניגוב ידיים במגבת, זורק אותה הצידה, ומתכנן להצטרף אליכם על הספה, את מזהה אותי מתקרב בחיוך, את מחייכת, ואני כבר מרגיש את הגוף שלך נשען עליי אחרי שאני אתיישב על הספה, את ממשיכה להסתכל אליי, אני מתקרב ורוכן לנשק אותך, לשבריר שנייה ראיתי את זה במבט שלך, משהו השתנה, עוד לפני שקלטתי מה זה הסטירה פגעה בפנים שלי, מבלבלת אותי, הצלצול נשמע באוזני, הוא לידך קפץ בשוק ממה שקרה מסתכל עלייך המום, אני קופא, הוא קופא, הכל שקט ואני יכול להישבע שהטלוויזיה נכנסה לMute...

"שב על הרצפה כלב" את אומרת...

המשך יבוא.

הפעם לא הצלחתי...

הפחד השתלט עליי וכבש את הכל בי,

אני יכול להתמודד עם הכל, עם כאב עם השפלה עם זיונים והכל אבל כל עוד היא שם.

אבל להתמודד עם הסיכוי שזה ייגמר, לא מסוגל....

הפחד השתלט עליי היום קוקטייל קטלני של, הערה שלה שזרעה בי זרע, סדרה ארורה שהשקתה אותו וטעות אומללה שהובילה לאחרות שגרמו לזרע הנ"ל להתפרע...

לא הצלחתי להשתלט הפעם על הפחד, גם אחרי שניסית להרגיע אותי, הרגשתי את האכזבה והכעס ואולי המצאתי אותם בגלל הפחד...

לא הצלחתי להשתלט על המחשבות לפני השינה, לא הצלחתי להציף במחשבות טובות...

נעזרתי שוב בעזר חיצוני כדי להרגיע רק לעכשיו, ממחר אני צריך להתחיל לתקן...

והשיר הארור הזה שלא יוצא לי מהראש... המשפט הזה שחותך לי את הלב...

רק שזה לא יקרה...

פרקתי, מצטער, הקאתי מילים, אבל אולי זה והכדור יעזרו לי לישון...

הקצתי אבל לא פתחתי עיניים, פשוט הרגשתי, הרגשתי את השמיכה שמכסה אותי הרגשתי את הברך הבולטת הקרירה קצת, הרגשתי את היד המונחת עליי, מחבקת, ליטפתי את היד הזאת, השערות העידו שזו היד שלו, היה לי נעים ללטף לו את היד ואז המח נכנס לפעולה והבין שאם הוא לידי אז זה אומר שהיא יצאה מהמיטה, וזה אומר שהיא ערה לבד ובטח משעמם לה.

משהו במח זינק וגרם לי להתעורר במהרה, התרוממתי לישיבה ובאתי לקום מהמיטה ואז ראיתי שהיא לידי, בדיוק במקום בו היא נרדמה, היד שלו פשוט נשלחה מעליה לחבק אותי, נרגעתי, היא הייתה רגועה והנשימות שלה איטיות ושקטות. חזרתי לשכיבה ואז הרגשתי צורך להרגיש אותה, צורך חזק שהתגלגל והתגבר, הרגשתי איך החדר החשוך מתחיל לסגור עליי והרגשתי שהמוצא היחיד הוא להתקרב אליה.

התחלתי לזוז לכיוונה, נשלט בידי הרעב הזה וההרגשה שהמוצא היחיד הוא להרגיש אותה, הרמתי את הסדין שכיסה אותה ונצמדתי אליה בעדינות, מקפיד לא להוריד ממנה את הסדין, בתחילה החזה שלי נגע בגב שלה, חמים ונעים, ואז הסתדרתי כך שהתחת שלה נגע לי באזור המפשעה, ואז קיפלתי את הרגליים שלי שייצמדו לרגליים שלה, לבסוף הנחתי את ראשי כמה שיותר קרוב לראשה, ואז שלחתי יד מחבקת, מניח עליה יד שנייה על הירך ונושם עמוק, תנוחת הכפית הזאת לאט לאט פירקה אותי מהצורך, החום שנבע ממנה הפשיר את המחנק של החדר.

בעבר כתבתי על התחושה שאתה מצפה שמשהו יקרה ויכול לראות איך הוא קורה ומה תרגיש לאחר שזה יקרה, והרגשתי שהדבר הבא שהולך לקרות זה שהיא תרחיק אותי, שלא אהיה נעים לה באיזה שהיא צורה, הרגשה שמקורה בקשר פחות טוב שהיה לי, הרגשה שהשתרשה עמוק בלב ומדי פעם מקבלת ביטוי גם כשאני איתם, הרגשה שפיזית אני לא מצליח להיות נעים, ידעתי שאם היא תהיה ערה היינו יכולים לדבר על זה והיא הייתה מפרקת את הרגשות השליליים האלה אחד אחד, ידעתי שאם היא הייתה ערה היא הייתה גורמת לי להרגיש יותר טוב בשנייה, אבל היא ישנה...

אבל איכשהו, הנסיכה ידעה ועשתה משהו שעזר לי מאוד.

היא פלטה אנחת עונג קלה, שנייה לאחר שהשלמתי את תנוחת הכפית, ואז ידה נשלחה אל היד שלי שעטפה אותה והיא פשוט הניחה את היד שלה עליי.

בלי מילים, היא הבהירה לי שאני נעים לה.

גם בלי מילים אני שלך, גם בלי מילים את יכולה לעזור לי לפרק כאלה הרגשות רעות ושליליות שאצלי, גם בלי מילים את מדהימה.

להלן התשובה האמיתית שלי לשאלה ששאלת אותי לפני כמה ימים:

את יודעת? יש לי חלום...

אבל לא חלום במובן של לחלום על משהו בלילה, לא החלומות האלה שאני רואה אותך כל-כך בבירור אומרת דברים מסוימים ועושה דברים מסוימים, לא במובן של להתעורר מחלום שטוף זיעה, מחויך ועם זין עומד.

יש לי חלום במובן של I Have A Dream של ד"ר מרטין לותר קינג...

יש לי חלום, ובחלום הזה יש עולם מתוקן, עולם בו אין סטיגמות ואין הרמות גבה, עולם שבו כל קשר הוא הגיוני וסביר כל עוד אף צד לא נפגע, עולם שבו קשר של שלושה אנשים יחד, ונילי או בדסמ"י מתקבל בהבנה כמו כל קשר.

ובחלום הזה...

אנחנו מגיעים למסיבה, אני מתרגש קצת לראות את החברים שלי מהעבר, מתרגש לפגוש אנשים שלא פגשתי כבר זמן מה, אנחנו יוצאים מהאוטו, אני והיא יוצאים מאחורה והוא סוגר את הרכב ויוצא לעזור לה לרדת מהרכב, בכל זאת העקבים המהממים והשמלה המעלפת עולים בקצת נוחות של תנועה, אני מוציא את ההזמנה לאירוע שקיבלתי, ומסתכל על המילים "בני זוג מוזמנים בשמחה" ושמח שפעם ראשונה הם באים איתי לאירוע כזה, זו לא פעם ראשונה שאנחנו נראים בציבור יחד אבל פעם ראשונה שזה מהצד שלי.

אנחנו נכנסים יחד, מפקידים מעילים ונכנסים לאולם המרכזי, הקישוטים יפים, מוזיקה רגועה ברקע והמון אנשים שאת רובם אני מכיר, יש לחיצות יד, חיבוקים של געגוע, וקולות הנאה כלליים, אנחנו ניגשים לשולחן ומתיישבים, הוא חש להביא לה מים ואני מתיישב ומתחיל לקשר לה כמה מהפרצופים לשמות שהיא שמעה מכל הסיפורים שלי, היא אומרת לי שהיא אוהבת את ההתרגשות שלי ונושקת לי קלות, אני חוטף את אותה צמרמורת אחרי כל נשיקה איתה וממשיך לספר, הוא בינתיים חוזר ומביא לה את המשקה שהיא אוהבת, היא מודה לו בחיוך ומלטפת לו את היד, הוא מתיישב לידה ומכרסם מלפפון חמוץ.

לפתע מגיע חבר מאחוריי ותופס אותי בכתפיים, "טלר!" הוא צועק, מסובב אותי לכיוונו ומחבק אותי בחוזקה "שנים שלא ראינו אותך! איך גדלת יא ילד קטן" הוא ממשיך בחיוך, אני ממלמל מילים בחזרה ואז הוא אומר "בוא! בוא! כל חדר 6 פה ואנחנו חייבים להרים כוסית, בטוח שהתחלת לשתות מאז..." אני אומר שאני ארים איתו שוט של מים קרים בשמחה והוא צוחק והולך לכנס את שאר חברי החדר.

אני מסביר להם שחדר 6 היה החדר בו ישנו בתקופה ההיא ומבקש את סליחתם ללכת לרגע להסתודד עם אחרים, היא אומרת לי ללכת בשמחה ואני הולך בלי שמץ של הרגשת נטישה, זה היתרון בשלישיה, היא לא נשארת לבד

במשך חצי שעה הסתובבתי בין אנשים, החלפתי חיבוקים נרגשים, החלפנו חוויות, ובין לבין אני חוזר אליהם, בודק מה איתם, מניח יד אוהבת על אחד מהם וממשיך הלאה, תמיד התנהגנו ככה בציבור, כמו זוג רגיל שמדי פעם מחזיק ידיים, מלטף בעדינות ומחליפים נשיקות קטנות, לא הגזמנו ולעולם לא נפנפו יותר מדי בחיבה כלפי חוץ כמו זוג רגיל בעולם האמיתי כי בחלום שלי שלישיה זה בדיוק כמו זוג רגיל.

כשעמדתי בתור לפנקייקים הונחה עליי יד על הכתף, הסתובבתי וראיתי את אחת הידידות הכי טובות שלי מהעבר, החלפנו חוויות צחקנו קלות וכששמתי רוטב מייפל על הפנקייק שלי היא שאלה "מי אלה שבאת איתם?" היא הסתכלה לכיוונם והמשיכה "אתם נראים ממש מאוהבים כולכם, היא נוגעת בו ובך, אפילו ראיתי נשיקה קטנה בינך ובינו... מה זה?" תמיד אהבתי את השאלה הזאת, בחלום היא לעולם לא נאמרת עם שיפוטיות, הטונים הם אותם טונים כמו שאתה רואה שחבר שלך מופיע לאירוע עם חברה חדשה שמחזיקה לו את היד, והתשובה הייתה התשובה הקבועה.

"יש לך זמן?" שאלתי בחיוך.

"מה זאת אומרת?" הגיע התשובה המובלבלת מעט, כרגיל.

"אי אפשר להסביר אותנו בכמה מילים, אז אני תמיד מוודא שלשומע יש מספיק זמן, אחרת אני לא מתחיל" אמרתי משפט שאמרתי אינספור פעמים.

היא חיבקה אותי ואמרה "מגיע לך קשר כזה..." והלכה לדרכה.

במשך שנים אני עונה את התשובה הזאת בחלום, מאז שהיא שאלה אותי את אותה שאלה, התגובות הן לרוב אותו הדבר, בלבול על משמעות השאלה שלי "יש לך זמן?" , צחוק מבין אחרי ההסבר שלי, הרוב מבינים שאין להם מה להמשיך לחקור אותי, המעטים שיש להם זמן שומעים...

כמה שבועות לאחר אותה מסיבה, הידידה הזאת פגשה אותי שוב, הלכתי בפארק עם הכלבה שלי והידידה הובילה את עגלת התינוק שלה ברוגע, האוויר היה נעים והרבה אנשים יצאו לפארקים על מנת לנשום קצת אביב.

החלפנו חיבוק קצר, שאלנו את השאלות המיותרות "מה את/ה עושה פה" התייחסתי לתינוק והיא התייחסה לכלבה, ואז היא אמרה "יש לי זמן."

הפעם אני זה שהתבלבל "זמן למה?" שאלתי.

"לשמוע" היא אמרה והרימה גבה.

הבנתי. "אוקיי אמרתי, אבל את משלמת על הקפה, כל מה שיש לי בכיס זה שקית לקקי"

היא פרצה בצחוק ואמרה "בשמחה".

ואני התחלתי להסביר.

אני לא נשוי לאף אחד מהם, הגעתי אחרי שהם התחתנו, ולכן אין אף מילה בעלת מספיק משמעות שיכולה לתאר את זה, כי זה לא 'בעלי' והיא לא 'אשתי' את הדברים שעברנו יחד אי אפשר לגמד למילים קצרות ואני קיבלתי החלטה לא לתאר את הקשר הזה למי שאין לו זמן להקשיב, ולכן יצרתי את השאלה "יש לך זמן?".

ואני מספר, כששומעים לי אני מספר.

אני מספר על היחסים בינינו, על ההדדיות, על האהבה, על איך שהיא הפכה למרכז שלי, על זה שאני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר, אני מספר איך בתחילת הקשר שמתי את כל חיי בצד בשביל להיות איתם, אני מספר על איך התאהבתי בגבר בפעם הראשונה בחיי, אני מספר על העולמות שנחשפו בפניי, אני מספר על חווית השינה יחד, שלושה במיטה אחת.

אני מספר על השליטה, על הצרכים שעולים אחד בשני (ובשלישי) ועל איך המארג המדהים שלנו מתאים את עצמו לכל צורך שצריך, אני מספר על כמה מדהימה היא בזיהוי הצרכים אני מצטט דברים שהיא אמרה שמעידים איך היא קוראת את נימי נפשי בצורה נכונה, אני מספר על איך היא קילפה אותי לאט לאט, אני מספר איך היא הסירה ממני מסכות, אני מדגים איך לאט לאט השתנתי, ומספר איך נראים החיים שלנו יחד.

אני מספר סיפורים, כמו היומהולדת הראשון שלי איתם.

היומהולדת הראשון שלו איתנו.

הפגישה הראשונה.

ההבנה שזה אמיתי.

החופשה הראשונה יחד.

הקשיים.

איך היא הגיבה כשאימצתי את הכלבה.

אני מספר.

היא שאלה שאלות, התעניינה, הנהנה, הופתעה, התערבה, ביקשה הבהרות, הרימה גבות, וכשסיימנו הערב כבר ירד, נהיה קריר.

היא אמרה, "וואו, אתם מדהימים!"

ואני השבתי "זה לא אני.. זה הם, זה בעיקר היא."

היא קמה, אספה את הקבלה משולחן ושמה בתיק, היא בדקה מה שלום התינוק שלה, וכשהזדקפה מהעגלה אמרה "אני שמחה טלר, מגיע לך קשר כזה"

והלכה.

זה החלום שלי נסיכה...

חלום להשוויץ בך, בכם, בנו, חלום להסתובב עם חזה מתוח בגלל הקשר המדהים שלנו.

והתשובה האמיתית שלי למי שישאל תהיה "יש לך זמן?"

*אזהרה בפוסט זה ייתכנו התייחסויות שיהיו מובנות רק לחנונים מדרגה 5 ומעלה אתכם הסליחה*

עלה בי משהו,
עלתה בי מחשבה מאוד חזקה...

לא הצלחתי לעצור אותה והיא התחילה להתגלגל מעבר לשליטתי, ויש רק דבר אחד שאני יודע לעשות כשיש בי מחשבה כזאת, להוציא אותה, לורבל אותה כמו שלימדת אותי. לכתוב...

יש בכל ז'אנר המדע בדיוני / פנטזיה המון דמויות שמחזיקות כוחות של משני צורה, בכל סיפור זה שונה, יש סיפורים שאפשר להשתנות לכל אדם בעולם, יש סיפורים שאתה צריך לראות את האדם לפני שאתה יכול להפוך אליו, אבל הסיפורים תמיד באותו כיוון.

ופתאום קלטתי שאני משנה הצורה שלך.

אני הקירבי שלך, אני המיסטיק שלך, אני הטבעת הירוקה שיכולה לייצר צורות, אני הדיטו שלך, אני עוד הרבה דברים, אני אשתנה למה שאת צריכה, לפעמים זה ייקח לי זמן, לפעמים השינוי לא יהיה מדויק מספיק, לפעמים אחרי השינוי תרצי שאשתנה שוב כי לא יבוא לך, אבל זה בסדר, בשינוי הזה יש את השלמות שלו, בהתעצבות הזאת, בהתאמה הזאת אלייך בשבילך, לכל דבר שתרצי.

הדבר הכי מעניין שהבנתי במחשבה הזאת שהסיפוק שלי נשאב לא ממה שהדמות שהשתנתי אליה עשתה, אלא מהאקט של השינוי עצמו, מהרגע שאני מרגיש שאני משתנה בשבילך... וזה כל-כך חזק וכל-כך עוצמתי לי נסיכה, אני אוהב את זה שאני משתנה בשבילך, ואני רוצה לגלות עוד דמויות כאלה בי אני רוצה שתיצרי בי עוד דמויות כאלה כי יש בזה משהו כל-כך יפה...

לדוגמא כשלימדת אותי לנשק אותך בצוואר, ברור שהיה לי עונג מהרגע הראשון שבו העיניים שלך התערפלו כי סוף סוף עשיתי את זה נכון, אבל בזמן הלימוד עצמו, התיקונים שלך, התסכול מחוסר ההצלחה, האנרגיה המטורפת שלי להמשיך לנסות בשבילך, הקול שלך שאומר לי שאני עדיין לא מספיק טוב, אבל גם מרגיע שאת עוד תלמדי אותי, הכל ביחד כל המרקחת תחושות הלעיתים מנוגדות האלה עשתה לי סיפוק מדהים...

היו עוד הרבה רגעים ששינית אותי, זה רק פסיק קטן.

כי אני משתנה בשבילך...
אני אוהב להשתנות בשבילך, הרגעים האלה של השינוי ושל העיצוב, הרגעים שאני מתקרב עוד קצת כדי להיות כלי מדויק לשימושך, מדהימים, כמוך.

תודה לך.

אני צריך לכתוב, אז פשוט אכתוב...

כמות הדברים שאני מרגיש היא גדולה, וזה מעניין כי פעם חשבתי שלא אצליח להרגיש כל-כך הרבה, אבל היום אני שם לב שזה מרחיב לי את הנפש, בדיוק כמו שהדינאמי אמר שצריך לקרות, כי בעבר לא האמנתי שאצליח להכיל אהבה כלפי אדם אחד, וגם את זה לא עשיתי טוב במקום להכיל אהבה לאדם אחד נתתי לאותה אהבה לכלות אותי, ועכשיו? וואי וואי, אני פתאום מוצא את עצמי מכיל אהבה לזוג מדהים שזה לא סתם אהבה, בתוך האהבה הזאת יש עוד הרחבה של הנפש שלי בכל-כך הרבה נושאים אחרים...

ואם לאהוב אתכם לא חריג מספיק בשבילי גם המטיילת נכנסה לתמונה, זה אמנם לא אהבה איתה, זה אולי בשלב המשיכה אבל זה ללא ספק נושא שמותח את גבולות הנפש שלי, אין מה לעשות זה חדש לי...

חדש לי לנשק אותה ולחשוב עלייך, להרגיש את הלשון שלה ולחלום על הלשון שלך ולהבין שלא הרגשתי נשיקת לשון איתך כבר הרבה זמן...

חדש לי באמצע החיבוקים והנשיקות איתה להיזכר ברגע המדויק שבעלך זיין אותי חזק וטוב ואני מנסה בכל כוחי להתמקד בלמצוץ לך את הדגדגן ופתאום אני קופא באמצע הנשיקות איתה מרחף לה ליד הצוואר, קפוא, לא מצליח להשתחרר מהזיכרון וגם לא רוצה כל-כך...

חדש לי התחושה הזאת שאת איתי בכל רגע, שומרת ומגוננת, עוזרת לעבור מחסומים שכל-כך קשים לי וכל-כך עוצרים אותי...

חדש לי לשים גרביונים יום שלם...

*

הקטע הולך להשתנות אז הרגשתי צורך לשים כוכבית הפרדה.

*

תודה לך יפהפה, תודה לך שאת בכלל באזור עדיין, תודה לך שלא זרקת אותי מכל המדרגות כבר, למרות שאני נשלט בלאי, למרות שאני טועה הרבה פעמים גם בדברים שהם בסיסיים...

תודה לך שאת מותחת אותי, שאת משחקת בי כרצונך אבל תוך כדי גם מפתחת אותי כמו ששום טיפול לא עשה עד היום, תודה שאת מרחיבה לי את גבולות הנפש, בזכותך אני מכיל הרבה יותר, בזכותך אני יותר עצמי, את מגלה לי צדדים בי שלא הכרתי וגם מסבירה לי למה אני מחניק אותם כל-כך, את מראה לי שהם לא נוראיים, ומובילה אותי לאט לאט אליהם...

תודה שאת שוברת ובונה,

תודה שאת מכאיבה ומלטפת

תודה שאת משפילה ומחמיאה

תודה שאת אוהבת וכועסת

תודה שאת מעלה ומורידה

תודה שאת מכירה לי את עומק הלמטה שאני יכול לסבול

תודה שאת מראה לי שיש לי גם למעלה לעלות אליו

תודה שאת את

*

הוא כזה מדהים את יודעת?

בטח שאת יודעת, את בחרת אותו.

הוא התקשר אליי כשסיימתי את הדייט איתה והוא היה מכיל ודואג בצורות מדהימות, וזה אחת הסיבות שכל-כך קל לי לחצות איתו את המחסומים האלה, כשאני מוצץ לו ומקווה כל-כך להגמיר אותו ברשותך אני גם מאונן את האומץ הרגשי שיש בו, כשאני מקבל את הזין שלו בתוכי אני מקווה שהוא מפרק עליי כל תחושה רעה שיש אצלו כי מגיע לו רק טוב, כשאני מחבק אותו באומץ אני מקווה שאני קצת מחמם אותו כדי שיצבור קצת חום בשביל כל החיבוקים שמגיעים לך ואני לא נמצא, כשאני מנשק אותו... טוב בינינו, הלשון הזאת מדהימה, הנשיקות איתו הם טיפה אנוכיות...

*

אני מפנטז על לשכב לידך במיטה ולספר לך את כל מה שהיה איתה, אני רוצה קצת לדבר איתך על כל הרגשות שאני חש ולפרוק אותם אלייך אני רוצה לספר לך שרסיסים ממה שגרמת לי לגלות בעצמי נפלטים כשאני איתה, שהיא לא מרגישה אפילו מחסומים שפעם היו אצלי ואת שברת אותם בכל-כך הרבה חן ועדינות.

*

להיכנס לדירה, להעיף את הקרוקס הצידה, להוריד מכנסיים ולנשום לרווחה מהבריזה שאני מרגיש ברגליים... להרגיש את הביצים הדביקות שלי, ללטף את הירך שלי שמשום מה הפכה סקסית בגרביונים האלה, מצד אחד להתאכזב שאת ישנה ולא יכולה לשחרר אותי מהמשימה, מצד שני שמח להישאר בגרביונים האלה, ומצד שלישי לשמוח שאני עדיין מרגיש את היד שלך על הלב שלי, מחזיקה, ממתינה, לרגע שבוא תצטרך ללחוץ כדי לסחוט דברים או לרגע שבוא תרצה ללטף כדי להרגיע את הנפש שלי...

ונסיכה, חשוב לי שתדעי, אף אחד מעולם לא הצליח להרגיע אותי כמו שאת מרגיעה...

אני אוהב אותך.

אני אוהב אתכם.

אני רוצה אתכם.

שתשתמשו בי כרצונכם....

כי אני שלך נסיכה, ברמות שקשה לי עוד להבין.

כי אני שלכם...

אני לא יודע מה זה...

געגוע, תשוקה, פחד, השדים מהעבר, אינפלציית מחשבות, השתוללות רגשות, אני לא יודע מה זה...

אני יודע שנמאס לי, בבת אחת ובבום נמאס לי מכולם, כל צלצול בפלאפון מעצבן אותי כי אני יודע שהוא לא מגיע ממך, אמרת לי לילה טוב, את בטח ישנה, יפהפה מכורבלת, עטופה בשמיכה מחבקת כרית והנשימות שלך דקות ונעימות...

וכל צלצול פלאפון רק מעלה לי את הסעיף יותר, בא לי לזרוק את החבר שרוצה שאלמד אותו תכנות לעזאזל, ולומר לו שהוא חייב להפסיק לנצל אותי, בא לי לומר למטיילת שאין לי סבלנות אליה ולהפסיק לדבר איתה...

אני מנסה להשתלט על עצמי, פתאום אני במקלחת, המים החמימים לרגע מתירים לי את הכעס והרגשות ומחשבותיי בורחות לאחיין הקטן שלי, שהשמועות אומרות שתמיד נרגע במים, לובש פרצוף מתענג ונהנה מכל רגע של המקלחת, שמועות שלא זכיתי לאמת כי אני "דוד רע" כמו שמציינת אחותי, וברגע הבא המחשבות גואות, אני מנסה לסדר אותן, להעיף אותן להבין מאיפה חלקן מגיעות ואת האחרות פשוט להעלים כלא היו, אבל חלקן חוזרות ומשתוללות, ואז עוד התפרצות קלה יוצאת ואני פולט נחרת כעס...

לא יודע מאיפה זה מגיע, אולי זה מה שאמרת, למרות שהסברת את זה ואני באמת מוחמא מזה, אבל המחשבה שמאחורי מה שאמרת על המקום שלי ועל זה שאני צריך להתרגל עליו כבר התחילה לרוץ במסלול ריצה אחר, וזה שהמסלול של האמירה שלך נעצר לא אומר שהמסלול של המקום שלי נעצר... יצא משפט מבולבל, כמו המח שלי עכשיו.

אני יוצא מהמקלחת הלאות פושטת בגופי, אני מסתכל על החדר שלי, מבולגן כרגיל, חושב עליה ועליו, על הרגע שהם ייכנסו לחדר הזה, כמה אני אתרגש מזה... המחשבות נרגעות, אולי זו העייפות אולי זה המחשבות הטובות שניסיתי לכוון אליהם ביציאה מהמקלחת, כיוונתי את עצמי לחשוב על הטוב, על הנשיקות, על התשוקה, על האצבע שלה בתוכי, על הזין שלו בפה שלי, על הזין שלו בתוכי, על האצבעות שלה בפה שלי, עליי, שוכב על המיטה, ברגע ההוא שהיא ציינה איך שכל החורים שלי מלאים, כולם... ועל הרגע שבו הבנתי כמה אני זונה.

הרצתי את הקול שלה מתאר לי כמה אני כלום וקצת נרגעתי, שמעתי אותה אומרת לי שאני רק זונה והעיניים קצת נעצמו...

אני לא בטוח אבל אני יותר ויותר חושב שזה געגוע, שזה הביטוי לכל המחשבות שהצטברו לי היום בראש ולא מצאו פורקן גם אחרי שיחה איתה, אולי זה ביטוי למחשבה שעוד יש לי זמן עד שאראה אותם שוב...

אני מתגעגע אלייך נסיכה...

מצחיק שאת חושבת שזה בכלל אפשרי... שאני אפסיק לחשוב עלייך...

באמת ובתמים אני לא חושב שזה קרה מאז שהתחלנו לדבר אינטנסיבית יותר, מאז שראיתי את ניצוץ השליטה בך פעם ראשונה, אני לא מתאר פה מצב מסרט, ברור שהיו רגעים שלא את היית מרכז המחשבה שלי, אני לא חושב שמצב כזה אפשרי בכלל... תמיד יהיו מסיחי דעת, קטע קוד מעצבן שצריך לפצח, שיחה גורלית עם הבוס, סרטון מצחיק ביוטיוב או פרק מותח בסדרה אהובה, אבל מה שקורה תמיד כשהמח מתפנה זה לרוב קשור אלייך.

ההליכות לשירותים הרבה פעמים משחררות את המחשבה מהדברים שאתה מתעסק בהם פיזית והמח נודד... הוא נודד לזכרונות ממך, למילים שאמרת והקפיאו לי את הלב, למילים שאמרת ששרפו אותו, למילים שאמרת שהפכו אותי קטן ודברים שעשינו שגרמו לי להיות ענק.

בשירותים עצמם יש כל-כך הרבה סיבות להיזכר בך, כל אתגרי השירותים למיניהם שגורמים לי לפעמים לתהות מה הטעם של השתן שלי באותו רגע זה רק אחד מהם... ויש עוד הרבה...

בישיבות המח נודד לפעמים למגע... לליטוף באזור החזה שלי שתמיד מסתיר בתוכו איום לצביטה, למעבר הרך של השוט על הגוף הרועד שלי ששולח זרמים חזקים ולא נשלטים, לליטופים המרגיעים אחרי שסיימנו, לאוננות הבלתי נשלטת על הרגל שלך כשאני מנוע מלגמור...

ביציאות לארוחת צהריים אני חושב על הקלות של החיבור איתכם, על ההתאמה הכיפית כל-כך אליכם, לזה שפשוט טבעי לי איתך הכל, אותה קלות שמאפשרת לנו גם להיזרק על הספה ולקשקש על שטויות וגם להתערבל ביחד בסערה מטורפת של איברים יצרים ומיצים.

בערב לפעמים אחרי שיחות לילה שלנו אני מרגיש את הביטחון שלך, את השמירה שלך, את החום המגן מכל משמר שלך, גם אם המשימה שהבאת לי היא מפחידה וקשה, אני יודע שאת תמיד שם.

אני מפנטז עליכם הרבה, בכללי, בכל שעה, טווה לעצמי סיפורים בראש על מה יכול לקרות, לא תמיד זה מתגבש לתמונה ברורה, ואם כן זה הרי מגיע אלייך במהרה, אבל אני חושב על מה אני עושה לך, מה אני עושה לו, מה אתם עושים לי ביחד, מה אני עושה לבד, הרבה דברים אני מפנטז...

נסיכה, חדרת לתוכי, ביותר ממובן אחד, את שם בפנים, בראש, במחשבה, בנפש, בחלומות, בזיכרונות, לא אכפת לי איך זה נשמע, אני צריך לומר לך למרות שזה נשמע קיטשי שאת פשוט בפנים, וזה שבימים הקרובים לא אוכל לבטא את זה... לא אומר שזה לא נכון, כי זה נכון...

וזה יישאר נכון...