אני לא יודע מה זה...
געגוע, תשוקה, פחד, השדים מהעבר, אינפלציית מחשבות, השתוללות רגשות, אני לא יודע מה זה...
אני יודע שנמאס לי, בבת אחת ובבום נמאס לי מכולם, כל צלצול בפלאפון מעצבן אותי כי אני יודע שהוא לא מגיע ממך, אמרת לי לילה טוב, את בטח ישנה, יפהפה מכורבלת, עטופה בשמיכה מחבקת כרית והנשימות שלך דקות ונעימות...
וכל צלצול פלאפון רק מעלה לי את הסעיף יותר, בא לי לזרוק את החבר שרוצה שאלמד אותו תכנות לעזאזל, ולומר לו שהוא חייב להפסיק לנצל אותי, בא לי לומר למטיילת שאין לי סבלנות אליה ולהפסיק לדבר איתה...
אני מנסה להשתלט על עצמי, פתאום אני במקלחת, המים החמימים לרגע מתירים לי את הכעס והרגשות ומחשבותיי בורחות לאחיין הקטן שלי, שהשמועות אומרות שתמיד נרגע במים, לובש פרצוף מתענג ונהנה מכל רגע של המקלחת, שמועות שלא זכיתי לאמת כי אני "דוד רע" כמו שמציינת אחותי, וברגע הבא המחשבות גואות, אני מנסה לסדר אותן, להעיף אותן להבין מאיפה חלקן מגיעות ואת האחרות פשוט להעלים כלא היו, אבל חלקן חוזרות ומשתוללות, ואז עוד התפרצות קלה יוצאת ואני פולט נחרת כעס...
לא יודע מאיפה זה מגיע, אולי זה מה שאמרת, למרות שהסברת את זה ואני באמת מוחמא מזה, אבל המחשבה שמאחורי מה שאמרת על המקום שלי ועל זה שאני צריך להתרגל עליו כבר התחילה לרוץ במסלול ריצה אחר, וזה שהמסלול של האמירה שלך נעצר לא אומר שהמסלול של המקום שלי נעצר... יצא משפט מבולבל, כמו המח שלי עכשיו.
אני יוצא מהמקלחת הלאות פושטת בגופי, אני מסתכל על החדר שלי, מבולגן כרגיל, חושב עליה ועליו, על הרגע שהם ייכנסו לחדר הזה, כמה אני אתרגש מזה... המחשבות נרגעות, אולי זו העייפות אולי זה המחשבות הטובות שניסיתי לכוון אליהם ביציאה מהמקלחת, כיוונתי את עצמי לחשוב על הטוב, על הנשיקות, על התשוקה, על האצבע שלה בתוכי, על הזין שלו בפה שלי, על הזין שלו בתוכי, על האצבעות שלה בפה שלי, עליי, שוכב על המיטה, ברגע ההוא שהיא ציינה איך שכל החורים שלי מלאים, כולם... ועל הרגע שבו הבנתי כמה אני זונה.
הרצתי את הקול שלה מתאר לי כמה אני כלום וקצת נרגעתי, שמעתי אותה אומרת לי שאני רק זונה והעיניים קצת נעצמו...
אני לא בטוח אבל אני יותר ויותר חושב שזה געגוע, שזה הביטוי לכל המחשבות שהצטברו לי היום בראש ולא מצאו פורקן גם אחרי שיחה איתה, אולי זה ביטוי למחשבה שעוד יש לי זמן עד שאראה אותם שוב...
אני מתגעגע אלייך נסיכה...