מצחיק שאת חושבת שזה בכלל אפשרי... שאני אפסיק לחשוב עלייך...
באמת ובתמים אני לא חושב שזה קרה מאז שהתחלנו לדבר אינטנסיבית יותר, מאז שראיתי את ניצוץ השליטה בך פעם ראשונה, אני לא מתאר פה מצב מסרט, ברור שהיו רגעים שלא את היית מרכז המחשבה שלי, אני לא חושב שמצב כזה אפשרי בכלל... תמיד יהיו מסיחי דעת, קטע קוד מעצבן שצריך לפצח, שיחה גורלית עם הבוס, סרטון מצחיק ביוטיוב או פרק מותח בסדרה אהובה, אבל מה שקורה תמיד כשהמח מתפנה זה לרוב קשור אלייך.
ההליכות לשירותים הרבה פעמים משחררות את המחשבה מהדברים שאתה מתעסק בהם פיזית והמח נודד... הוא נודד לזכרונות ממך, למילים שאמרת והקפיאו לי את הלב, למילים שאמרת ששרפו אותו, למילים שאמרת שהפכו אותי קטן ודברים שעשינו שגרמו לי להיות ענק.
בשירותים עצמם יש כל-כך הרבה סיבות להיזכר בך, כל אתגרי השירותים למיניהם שגורמים לי לפעמים לתהות מה הטעם של השתן שלי באותו רגע זה רק אחד מהם... ויש עוד הרבה...
בישיבות המח נודד לפעמים למגע... לליטוף באזור החזה שלי שתמיד מסתיר בתוכו איום לצביטה, למעבר הרך של השוט על הגוף הרועד שלי ששולח זרמים חזקים ולא נשלטים, לליטופים המרגיעים אחרי שסיימנו, לאוננות הבלתי נשלטת על הרגל שלך כשאני מנוע מלגמור...
ביציאות לארוחת צהריים אני חושב על הקלות של החיבור איתכם, על ההתאמה הכיפית כל-כך אליכם, לזה שפשוט טבעי לי איתך הכל, אותה קלות שמאפשרת לנו גם להיזרק על הספה ולקשקש על שטויות וגם להתערבל ביחד בסערה מטורפת של איברים יצרים ומיצים.
בערב לפעמים אחרי שיחות לילה שלנו אני מרגיש את הביטחון שלך, את השמירה שלך, את החום המגן מכל משמר שלך, גם אם המשימה שהבאת לי היא מפחידה וקשה, אני יודע שאת תמיד שם.
אני מפנטז עליכם הרבה, בכללי, בכל שעה, טווה לעצמי סיפורים בראש על מה יכול לקרות, לא תמיד זה מתגבש לתמונה ברורה, ואם כן זה הרי מגיע אלייך במהרה, אבל אני חושב על מה אני עושה לך, מה אני עושה לו, מה אתם עושים לי ביחד, מה אני עושה לבד, הרבה דברים אני מפנטז...
נסיכה, חדרת לתוכי, ביותר ממובן אחד, את שם בפנים, בראש, במחשבה, בנפש, בחלומות, בזיכרונות, לא אכפת לי איך זה נשמע, אני צריך לומר לך למרות שזה נשמע קיטשי שאת פשוט בפנים, וזה שבימים הקרובים לא אוכל לבטא את זה... לא אומר שזה לא נכון, כי זה נכון...
וזה יישאר נכון...