להלן התשובה האמיתית שלי לשאלה ששאלת אותי לפני כמה ימים:
את יודעת? יש לי חלום...
אבל לא חלום במובן של לחלום על משהו בלילה, לא החלומות האלה שאני רואה אותך כל-כך בבירור אומרת דברים מסוימים ועושה דברים מסוימים, לא במובן של להתעורר מחלום שטוף זיעה, מחויך ועם זין עומד.
יש לי חלום במובן של I Have A Dream של ד"ר מרטין לותר קינג...
יש לי חלום, ובחלום הזה יש עולם מתוקן, עולם בו אין סטיגמות ואין הרמות גבה, עולם שבו כל קשר הוא הגיוני וסביר כל עוד אף צד לא נפגע, עולם שבו קשר של שלושה אנשים יחד, ונילי או בדסמ"י מתקבל בהבנה כמו כל קשר.
ובחלום הזה...
אנחנו מגיעים למסיבה, אני מתרגש קצת לראות את החברים שלי מהעבר, מתרגש לפגוש אנשים שלא פגשתי כבר זמן מה, אנחנו יוצאים מהאוטו, אני והיא יוצאים מאחורה והוא סוגר את הרכב ויוצא לעזור לה לרדת מהרכב, בכל זאת העקבים המהממים והשמלה המעלפת עולים בקצת נוחות של תנועה, אני מוציא את ההזמנה לאירוע שקיבלתי, ומסתכל על המילים "בני זוג מוזמנים בשמחה" ושמח שפעם ראשונה הם באים איתי לאירוע כזה, זו לא פעם ראשונה שאנחנו נראים בציבור יחד אבל פעם ראשונה שזה מהצד שלי.
אנחנו נכנסים יחד, מפקידים מעילים ונכנסים לאולם המרכזי, הקישוטים יפים, מוזיקה רגועה ברקע והמון אנשים שאת רובם אני מכיר, יש לחיצות יד, חיבוקים של געגוע, וקולות הנאה כלליים, אנחנו ניגשים לשולחן ומתיישבים, הוא חש להביא לה מים ואני מתיישב ומתחיל לקשר לה כמה מהפרצופים לשמות שהיא שמעה מכל הסיפורים שלי, היא אומרת לי שהיא אוהבת את ההתרגשות שלי ונושקת לי קלות, אני חוטף את אותה צמרמורת אחרי כל נשיקה איתה וממשיך לספר, הוא בינתיים חוזר ומביא לה את המשקה שהיא אוהבת, היא מודה לו בחיוך ומלטפת לו את היד, הוא מתיישב לידה ומכרסם מלפפון חמוץ.
לפתע מגיע חבר מאחוריי ותופס אותי בכתפיים, "טלר!" הוא צועק, מסובב אותי לכיוונו ומחבק אותי בחוזקה "שנים שלא ראינו אותך! איך גדלת יא ילד קטן" הוא ממשיך בחיוך, אני ממלמל מילים בחזרה ואז הוא אומר "בוא! בוא! כל חדר 6 פה ואנחנו חייבים להרים כוסית, בטוח שהתחלת לשתות מאז..." אני אומר שאני ארים איתו שוט של מים קרים בשמחה והוא צוחק והולך לכנס את שאר חברי החדר.
אני מסביר להם שחדר 6 היה החדר בו ישנו בתקופה ההיא ומבקש את סליחתם ללכת לרגע להסתודד עם אחרים, היא אומרת לי ללכת בשמחה ואני הולך בלי שמץ של הרגשת נטישה, זה היתרון בשלישיה, היא לא נשארת לבד
במשך חצי שעה הסתובבתי בין אנשים, החלפתי חיבוקים נרגשים, החלפנו חוויות, ובין לבין אני חוזר אליהם, בודק מה איתם, מניח יד אוהבת על אחד מהם וממשיך הלאה, תמיד התנהגנו ככה בציבור, כמו זוג רגיל שמדי פעם מחזיק ידיים, מלטף בעדינות ומחליפים נשיקות קטנות, לא הגזמנו ולעולם לא נפנפו יותר מדי בחיבה כלפי חוץ כמו זוג רגיל בעולם האמיתי כי בחלום שלי שלישיה זה בדיוק כמו זוג רגיל.
כשעמדתי בתור לפנקייקים הונחה עליי יד על הכתף, הסתובבתי וראיתי את אחת הידידות הכי טובות שלי מהעבר, החלפנו חוויות צחקנו קלות וכששמתי רוטב מייפל על הפנקייק שלי היא שאלה "מי אלה שבאת איתם?" היא הסתכלה לכיוונם והמשיכה "אתם נראים ממש מאוהבים כולכם, היא נוגעת בו ובך, אפילו ראיתי נשיקה קטנה בינך ובינו... מה זה?" תמיד אהבתי את השאלה הזאת, בחלום היא לעולם לא נאמרת עם שיפוטיות, הטונים הם אותם טונים כמו שאתה רואה שחבר שלך מופיע לאירוע עם חברה חדשה שמחזיקה לו את היד, והתשובה הייתה התשובה הקבועה.
"יש לך זמן?" שאלתי בחיוך.
"מה זאת אומרת?" הגיע התשובה המובלבלת מעט, כרגיל.
"אי אפשר להסביר אותנו בכמה מילים, אז אני תמיד מוודא שלשומע יש מספיק זמן, אחרת אני לא מתחיל" אמרתי משפט שאמרתי אינספור פעמים.
היא חיבקה אותי ואמרה "מגיע לך קשר כזה..." והלכה לדרכה.
במשך שנים אני עונה את התשובה הזאת בחלום, מאז שהיא שאלה אותי את אותה שאלה, התגובות הן לרוב אותו הדבר, בלבול על משמעות השאלה שלי "יש לך זמן?" , צחוק מבין אחרי ההסבר שלי, הרוב מבינים שאין להם מה להמשיך לחקור אותי, המעטים שיש להם זמן שומעים...
כמה שבועות לאחר אותה מסיבה, הידידה הזאת פגשה אותי שוב, הלכתי בפארק עם הכלבה שלי והידידה הובילה את עגלת התינוק שלה ברוגע, האוויר היה נעים והרבה אנשים יצאו לפארקים על מנת לנשום קצת אביב.
החלפנו חיבוק קצר, שאלנו את השאלות המיותרות "מה את/ה עושה פה" התייחסתי לתינוק והיא התייחסה לכלבה, ואז היא אמרה "יש לי זמן."
הפעם אני זה שהתבלבל "זמן למה?" שאלתי.
"לשמוע" היא אמרה והרימה גבה.
הבנתי. "אוקיי אמרתי, אבל את משלמת על הקפה, כל מה שיש לי בכיס זה שקית לקקי"
היא פרצה בצחוק ואמרה "בשמחה".
ואני התחלתי להסביר.
אני לא נשוי לאף אחד מהם, הגעתי אחרי שהם התחתנו, ולכן אין אף מילה בעלת מספיק משמעות שיכולה לתאר את זה, כי זה לא 'בעלי' והיא לא 'אשתי' את הדברים שעברנו יחד אי אפשר לגמד למילים קצרות ואני קיבלתי החלטה לא לתאר את הקשר הזה למי שאין לו זמן להקשיב, ולכן יצרתי את השאלה "יש לך זמן?".
ואני מספר, כששומעים לי אני מספר.
אני מספר על היחסים בינינו, על ההדדיות, על האהבה, על איך שהיא הפכה למרכז שלי, על זה שאני אוהב אותה יותר מכל דבר אחר, אני מספר איך בתחילת הקשר שמתי את כל חיי בצד בשביל להיות איתם, אני מספר על איך התאהבתי בגבר בפעם הראשונה בחיי, אני מספר על העולמות שנחשפו בפניי, אני מספר על חווית השינה יחד, שלושה במיטה אחת.
אני מספר על השליטה, על הצרכים שעולים אחד בשני (ובשלישי) ועל איך המארג המדהים שלנו מתאים את עצמו לכל צורך שצריך, אני מספר על כמה מדהימה היא בזיהוי הצרכים אני מצטט דברים שהיא אמרה שמעידים איך היא קוראת את נימי נפשי בצורה נכונה, אני מספר על איך היא קילפה אותי לאט לאט, אני מספר איך היא הסירה ממני מסכות, אני מדגים איך לאט לאט השתנתי, ומספר איך נראים החיים שלנו יחד.
אני מספר סיפורים, כמו היומהולדת הראשון שלי איתם.
היומהולדת הראשון שלו איתנו.
הפגישה הראשונה.
ההבנה שזה אמיתי.
החופשה הראשונה יחד.
הקשיים.
איך היא הגיבה כשאימצתי את הכלבה.
אני מספר.
היא שאלה שאלות, התעניינה, הנהנה, הופתעה, התערבה, ביקשה הבהרות, הרימה גבות, וכשסיימנו הערב כבר ירד, נהיה קריר.
היא אמרה, "וואו, אתם מדהימים!"
ואני השבתי "זה לא אני.. זה הם, זה בעיקר היא."
היא קמה, אספה את הקבלה משולחן ושמה בתיק, היא בדקה מה שלום התינוק שלה, וכשהזדקפה מהעגלה אמרה "אני שמחה טלר, מגיע לך קשר כזה"
והלכה.
זה החלום שלי נסיכה...
חלום להשוויץ בך, בכם, בנו, חלום להסתובב עם חזה מתוח בגלל הקשר המדהים שלנו.
והתשובה האמיתית שלי למי שישאל תהיה "יש לך זמן?"
