סדרת "ואז התחלנו לדבר" חוזרת בגרסא מיוחדת, בזכותה...
"הבחור שבקופה" היא אמרה במפתיע.
"מה?" שאלתי בבלבול, למרות שידעתי על מה מדובר כי מיד נזכרתי במה שהיא אמרה לפני שבוע.
"בא לי שתתחיל עם גבר כשנטייל יחד" היא אמרה לי בטלפון.
נחנקתי לרגע, ושאלתי "מה?"
היא הייתה קצרת רוח ואמרה "מה לא מובן, בא לי שתתחיל עם גבר"
הייתי שקט בצד השני.
"הרי אין לך בעיה להיות עם גברים כבר, נכון?" היא שאלה.
"אמממ לא בדיוק, איתו אין לי בעיה, אחרים אני עוד לא יודע" החזרתי מגומגם ונבוך.
"אתה תהיה מעולה קטן שלי, אתה תתחיל עם גבר בשבילי אם אני ארצה, נכון?"
"כן נסיכה שלי."
ואז היא עברה נושא בקיצוניות.
"הבחור שבקופה, מה לא מובן" היא חזרה על עצמה. "אתה יודע מה? גם זה שלידו, תתחיל עם שניהם, ממש אין לי בעיה שתהיה עם 2 גברים בשבילי, הממ רק לחשוב על זה..." מבטה הזדגג במקצת.
"וואו, וואו, נסיכה בבקשה, את יודעת שזה לא פשוט לי, אני לא בטוח מה לעשות בכלל..." קולי הפך מתחנן.
"טוב, תתחיל עם שניהם בכללי ומי שיזרום יותר תכוון אליו.."
"תכוון..." צחקתי ולבשתי את קול הבדיחות שלי שיכסה את הקול שיוצא לי כל פעם כשהיא מקטינה אותי "אם רק.."
כהרגלה היא קלטה את השינוי מצב רוח ולא נתנה לי לסיים את הבדיחה, היא רצתה אותי קטן ונבוך כנראה.
"הם שניהם ממש חתיכים, לך!" ודחפה אותי קצת.
בדרך הארוכה כמו נצח לקופה פתאום הבנתי איך היא מצליחה למשוך לי את השטיח מתחת לרגליים בכל פעם שתרצה, חשבתי שנכנסנו לפה רק כדי לקחת את ההזמנה שביצענו בטלפון והנה אני צועד לכיוון שני גברים שאני צריך להתחיל איתם.
הבחור שבקופה ממש משך את העין שלי לפתע, הזיפים, הסנטר והכתפיים האלה... משהו בו פרט לי על איזה מיתר עמוק... לפתע מצאתי את עצמי מתבאס שאני לא רואה את אזור האגן שלו.
"מה?" שאלתי את עצמי "מאיפה לעזאזל זה מגיע... לראות את האגן שלו?"
ואז העיניים שלו נתקלו בשלי וקטעו את כל המחשבות שלי, המשכנו להסתכל אחד על השני ב4 צעדים האחרונים שלי לכיוון הקופה, ללא ספק יותר מדי לכל לקוח רגיל, אבל בזכותה אני לא לקוח רגיל...
"היי" אמרתי "באתי לאסוף הזמנה של שם טלר..."
"או שלום!" הבחור השני התפרץ ונכנס לי לטווח הראייה "חשבנו שלא תגיע..."
הוא גרם לי לצחוק ולהפיג את כל החששות שלי, למרות שהרגשתי את המבט שלה מחורר לי חורים בגב...
"אל תשאל היו פקקים בכניסה לקניון, איזה מאבטח עשה תאונה עם משאית" חייכתי.
שניהם צחקו, הבחור על הקופה התחיל להקליד משהו ולרגע העיף בי מבט, נראה לי שהוא לא ציפה שהמבט שלי יהיה עליו חזרה כי הוא האדים במקצת וחזר למקלדת מהר.
החלטתי לפנות אליו, משהו בו משך אותי בצורה מוזרה "אתה יכול להביא לי את הרטבים האלה שלכם?" אמרתי ונשענתי על הדלפק קצת כדי להראות שאני לא ממהר.. "לא זוכר איך קוראים להם.."
עיניו אורו במקצת "אההה, האיולי המפורסם שלנו?"
"כןןןן!!" התלהבתי בצורה קצת מוגזמת.
הוא הלך לכיוון המקרר התחתון ופתח את המגירה, רוכן קדימה ונותן לי להעיף מבט על החלקים שרציתי לראות מקודם.
הוא חזר עם כמה רטבים וסידר לי אותם בשקית, המבט שלו השתהה עליי קצת יותר מדי... קלטתי נשימה עמוקה ואז הוא שאל "אתה מהאיזור?"
ואז התחלנו לדבר...
