לפני שנתיים , כך לפחות מציין הכלוב, כתבתי את זה
כתבתי שם 'להיות שולטת ללא זוגיות זה עבודה כפוית טובה, כי הצלחה בעבודה הזאת גורמת לנשלט ללכת', ואני עדיין עומד מאחורי זה.
יש משהו מאוד טבעי בזה...
השולט/ת נמצא בקשר משמעותי והנשלט/ת מצטרפ/ת בצורה זמנית וזה ברור לכולם המצב, הצד השולט, דואג מלטף, מכיל את הצד הנשלט. הצד הנשלט מתמסר, משתחרר נהנה ומכיל את הצד השולט.
הצד הנשלט בצורה טבעית רואה את הקשר של הצד השולט, ומשהו בו נבנה, משהו במבנה האישיות משתנה, צרכים מתעוררים, שיעורים נלמדים.
ומתישהוא הצד הנשלט נפרד באהבה וכאב מהצד השולט.
ראיתי את זה קורה אינספור פעמים, מאז מה שכתבתי לפני שנתיים, אז זה קרה לי, הייתי נשלט של שולטת בזוגיות יציבה, וזה היה נפלא, זה ייצב אותי וחיזק אותי עד שפתאום הייתי מוכן לדבר הנפלא הזה שנקרא זוגיות, וכשאתה באמת מוכן, זה מופיע.
והנה לפני שבוע הודענו קבל עם וכלוב שאנחנו מאורסים.
מאז, זה קורה גם לנו, אבל הפעם אני בצד השולט, אנחנו פותחים את הבית ואת הלב לנשלטות ונשלטים, והם מגיעים, כל אחד והצבע שלו, אלה שמחפשים חוויה ואלה שמחפשים המשכיות, אלה שרוצים כאב ואלה שרוצים רק אותה...
עם אלה שנשארים יותר מפעם האחת, ניצנים של התהליך הזה פשוט צצים, ואז... הם אומרים שלום, יפה, בנועם, בלי כעס או טרוניה, פשוט שלום.
והאמת, שאני בוכה, כמעט בכל פעם. כי כשהם הולכים גם הולך בי חלק, זה הכל בשמחה ובאהבה, והדמעות הם גם דמעות של אושר, אבל זה לא אומר שלא התחברתי, שלא דאגתי, שלא הייתי.
אז פגשנו עוד מישהי שנכנסה לחיינו לרוח סערה קצרה אבל חזקה, מותירה אחריה השראה ושמחה כמו ציור מרהיב שאת חלקו קשה להבין.
אז שוב היום, בכאב ואהבה קיבלנו את הידיעה שכבר ניחשנו, ידיעה שכבר קיבלנו לא פעם, ושוב בכיתי,
בכאב ואהבה...
