שלא ישקרו לכם,
זה לא הדברים הגדולים בזוגיות, זה לא הרגע שהצעתי לה, לא הרגע שהיא הציעה לי חזרה,
זה לא האורגזמות המשוגעות, לא הפעם הראשונה שירדנו לגבר ביחד, גם לא כשליטפנו יחד גוף נשי.
זה לא ההופעות הקורעות מצחוק, או המצבים המשוגעים שאנחנו נקלעים אליהם,
זה לא הרגעים קורעי הלב שלי קרה או משהו, או לה קרה משהו,
זה הרגעים הקטנים,
החיוך שלה בבוקר,
הראש שלה שמונח על החזה שלי בערב,
הקפה שהיא מכינה לי מבלי שביקשתי,
הנאדים שיוצאים בתזמון מושלם,
ההתלהבות שלה מהארי פוטר,
הפתיחות שלה לנושאים שאני רוצה לחקור,
הידע המטורף שלה על נושאים שלא ידעתי שקיימים
האש לחקור דברים מסוימים,
השיער שלה שמונח בצורה מושלמת,
הקול הקטן שהיא עושה כשהיא שותה,
השירים שהיא ממציאה על החתול.
זה הדברים שנשארים, אלה הדברים שאתה מתגעגע אליהם, זה הדברים שמעוררים בי בכי כשאני רחוק ממנה, אלה הדברים שאזכור גם שנים קדימה, אלה הדברים החשובים באמת.
בטיסה חזרה ראיתי Good Will Hunting ולא זכרתי את הקטעים האלה בסרט שהמטפל מדבר על אשתו שנפטרה, באהבה כל-כך גדולה, בכיתי כמה פעמים ורק רציתי לחזור לארוסתי הנפלאה.
הבוקר קמתי, וראיתי את התחת שלה, מואר קלות באור הבוקר שמדגיש את הקימורים היפים שלה, ורציתי להנציח את זה, שנייה לפני שאני מנשק לה את הלחי ואת את התחת וחוזר לישון.
