אני חושב שאת חרטטנית,
לא במובן של עושה את זה בכוונה, ממש לא, אפשר להגיד עלייך הרבה דברים אבל את לא אדם רע, את לא תשקרי לאף אחד, בעצם לפחות לא לה ולי.
אני חושב שאת טועה, אני חושה שאת מפרשת את הדברים שאת מרגישה בצורה לא נכונה.
אני לא חושב שאת לא יודעת להפסיק, אני לא חושב שאת אף פעם לא מסופקת, כי עצרת, כבר כמה פעמים, כן כן, מה שאת שומעת את עצרת.
אולי לא המודע שלך, אבל חלק מסוים בך עצר, חלק מסוים בך ביקש להאט, חלקים בך היו מסופקים, אני חושב שכמה פעמים אפילו קיבלת בדיוק את מה שיכולת לקבל, לא יותר ולא פחות.
זה בסדר שאת לא מודעת לזה, כן? זה הגיוני מאוד, אני רק אומר את דעתי.
אני חושב שאת לא מחפשת מיליון מזיינים שיגמרו בתוכך, את מחפשת את האחד או כמה כאלה שלא תפסיקי לחשוב עליהם. אני חושב שאת לא באמת רוצה שלא יפסיקו, אני חושב שאת רוצה לרצות שלא יפסיקו, אני מאמין שהצדדים בך המאוזנים הצדדים בך הרגועים האינטימיים וה"נורמאליים" האלה שיש בך איזה משאלה כמוסה להיות, הצדדים האלה הולכים ומתחזקים.
ואז קורה משהו מעניין, בשלב הזה הקולות שאת רגילה לשמוע, הקולות שאחרים התנו אותך לשמוע פתאום הם אומרים "רגע רגע, מה זה כל השטויות האלה על רוגע, אינטימיות ונורמאליות, זה לא מי שאנחנו זה לא מי שאת, ואז הקולות של האנשים המרושעים מתערבבים בקולות העבר שלך ונוצר חור שחור של אינטימיות, שבאמת קשב לספק ובאמת רשה לרצות, וגם אם תשפוך דלי של זרע, החור השחור יקלוט ויקלוט ולא יתמלא.
כי זה לא כמות הזרע.
כי זה לא עובי הזין.
כי זה לא חוזק הרטט.
כי זה לא עוצמת הגמירה.
זה גם לא הסיטואציה שבה מזיינים אותך.
זה לא מספר הזיונים.
זה לא עוצמת הגמירות.
זה לא האישה שתספק את החור.
זה לא הגבר שימלא את החסר.
זה לא בן האנוש שימצא את איך לקשור אותך ויזיין אותך.
זה פשוט שהקולטנים שלך יהיו מוכנים לקלוט אינטימיות.
ואז את תראי, שזה בכל מקום.
וזה בסדר פיה קסומה, קחי את הזמן, כי מה שאת עוד לא רואה כולנו רואים, ויום אחד גם את תראי.
