אחד הדברים החשובים ביותר שלמדתי עם החיים,
זה שאי אפשר לעזור למי שרוצה
זה מעבר לסיסמא,
אני מאחל לאנשים סביבי שיחיו ככה את חייהם, זה צריך להיות דרך חיים, התקווה שלי זה שתוכלו לראות מישהו שצריך עזרה, אבל לא פועל נכונה כדי להיות בצד המקבל שלה, ותדעו פשוט... לשחרר...
אבל שחרור אמיתי, לא שחרור של 'טוב לא צריך שתלך להזדיין' אלא שחרור של 'אני עדיין אוהב אותך כחברה, אני פה אם תרצי, אבל אני לא אמשיך לנסות' שחרור שגורם לנו חוזק ולא מפחית מאיתנו.
עשיתי כלכך הרבה טעויות בלימוד של השיעור הזה,
אין לכם מושג אפילו עד כמה,
ואני עוד לא בדרגת מאסטר בזה, יש לי עוד עבודה על השחרור
אבל, אני יותר ויותר מצליח, יותר עוצר את עצמי מההצקה לעזרה, יותר מבין שאם מישהו רוצה והוא ראוי לזמן שלי ולעזרה שלי הוא יודע איפה למצוא אותי, אז אני שולח הודעה או שתיים אומר שאני פה אם צריך, ואם זה לא חוזר, זה, זה כנראה שלו או שלה, ויש לכבד את זה, לכבד, לשחרר, להמשיך הלאה.
ומצד שני,
כשזה בן אדם שחשוב לך, זה קשה ממש 😅