המסע שלי

לפעמים אחרי כל החוזק שאני מביא לאנשים

אני פשוט רוצה להתפרק

המצב לא טוב, כבר זמן מה

אני נע בין ייאוש למצב אפס

אין לי המון שמחה לאחרונה, יש לי נחמה

יש לי היעדר עצבות

אני חושב הרבה על לסיים את החיים שלי

אני לא אעשה את זה, אין מה לדאוג

פשוט זה עולה לי בראש.

אני לא מאמין (כרגע) שיש משהו בחיים האלה ששווה את הסבל שאני סובל

הדפוסים שנרקמו בי

הסביבה שגדלתי בה

האנשים ששרטו אותי

ההתעללויות שחוויתי

אני מאמין שזה היה יותר מדי

ואולי כבר אין מוצא 

אולי יש.

ואולי זה יגיע

אבל כוחות אין

ויהיה מה שיהיה

אני בסדר עם זה

הקטע הזה נכתב כדי לפרוק 

כדי להיות עם הכאבים שלי

גם כדי קצת לזעוק לעזרה, אבל אני יודע שזה לא יגיע מפה

ואני יודע שהעזרה שאני צריך לא תמצא כאן...

אז יום יבוא

ואולי זה ישתנה 

כרגע אני שוחה בביצה טובענית

קצת מחכה שהמים ינצחו אותי