כמה מפגר זה שאני יושב באמצע הרחוב וממרר בבכי
אשכרה מיילל כמו מפגר
אני אמור להיות בתוך המסעדה
בארוחת חתונה של חברה הכי טובה שלי
אבל לראות חברים מהתקופה ההיא
גרם להכל לעלות
והייתי חייב לצאת כי זאת החברה הכי טובה שלי
המשוגעת עוד תשב איתי ברחוב עם שמלת כלה
רק כי אני לא יציב מספיק כדי לא לבכות בארוחת חתונה שלה
זוג נשים חמודות חזרו למסעדה להביא לי מים ואחת מהן אפילו שאתה אותי מה קורה, הן ישבו איתי לכמה דק ושאלו מה קרה...
נחמד מצידן
אבל זה לא נגמר הפעם
הדמעות ממשיכות לזלוג
הכאב גדול
אני רואה אותה מולי
את השיער היפה שלה
את החיוך שלה
למה זה חוזר פתאום
הייתי בטוח שעברתי את החלק הזה
זה בסדר שיכאב לי
אבל למרר בבכי בלי שליטה?
זה לא עבר כבר?
אני יודע שזה ספירלה
אני יודע שזה תהליך
אני יודע שזה טבעי
את כל הקלישאות שיש לומר אני יודע
כי הן נכונות
כי אני הייתי אומר אותן לכם אם הייתם בוכים ברחוב
אבל מה זה עוזר לי