אני לא יודע למה זה קרה
אני לא ציפיתי לכאלה עוצמות
זה פשוט עלה לי כל-כך חזק אתמול
לראות את החברים מהתקופה ההיא הראה לי כמה השתנה
והדמעות התחילו ללא שליטה
קמתי היום כמו זומבי,
"עבדתי"
"אכלתי"
"קניתי דברים למדפסת"
אבל הכל היה מיסוך, לא היה רגע אחד שהייתי בשקט,
תמיד סדרות או יוטיוב או שירים
החזרתי את הפלייליסטים של הכאב, והפרידה, חלקם מנחמים אותי
חזרתי הביתה מוקדם
בהיתי מול מסכים
ואז נכנסתי למיטה כי לא היה שום דבר אחר לעשות
ואז החלטתי לתת לזה לשטוף אותי, החלטתי לא להחזיק את זה אחורה
ואז זה קרה
זה הפחיד אותי כל-כך
זה כאב לי כל-כך
זה היה כמו בסרטים, התחילו פלאשבקים
תמונות
הן רצו מהר,
הכאיבו לי כל-כך
הדייט הראשון ואיפה ישבנו
המבט שהיא הסתכלה עליי בו והיא בחנה אותי
איך שביקשתי לנשק אותה בפעם הראשונה
ואיך שהצעתי לה באותו מקום להתחתן איתי
הפוסט ההוא שפרסמתי על זה שאני לא רוצה לקום מהמיטה שהיא נמצאת בה
איך שהתחלתי לישון טוב רק בגלל שהיא ישנה איתי
המסיבה שהיא חגגה לי והשתכרתי למות
הפעם שלא הסכמתי ללכת הביתה מהבית חולים ולעזוב אותה, כשאמא שלה הכריחה אותי ללכת קצת לישון בבית והוכיחה לי שהמח שלי לא עובד כמו שצריך אחרי כמה לילות ללא שינה לצידה
איך שבכיתי כשהלכתי כאילו פחדתי שזה יהיה הפעם האחרונה שאראה אותה, לא שהיה בזה היגיון, היא הייתה אחרי הניתוח והחלימה
איך שהתעוררתי מההרדמה שלי בעזרת הנשיקות שלה
שנצים מיוזעים ביום שישי
הסקס שעשינו
החוויות המושלמות
שיעורי קשירות
צירופים טובים
צירוף אחד לא טוב שהשאיר בי צלקת עד היום
החתולים שלנו, פאק החתולים שלנו
איך שבכיתי מדאגה לג'ואי
הטמטום של נאלה
הדרך שהתחבקנו כשהתחילה המלחמה, שידעתי שאני אגן עליה בגופי אם יקרה משהו
הפעם ההיא שהתפוצץ משהו בחוץ ובלי לשים לב כיסיתי אותה עם הגוף שלי
הטיסה שלנו לארה"ב
הדרך שהיא אמרה לי על הסוף, וזה שהאמנתי לה שהמצב כזה גרוע
הטיפול הזוגי שהיא לא שרדה בו יותר משלוש מפגשים
היום ההוא שהיא ביקשה לדבר,
התחושה הנוראית שזה הסוף,
לרדת במעלית,
להיכנס לרכב שלנו שהיא נהגה בו באותם ימים
כעס, בכי, רצון לשבור לה את הפרצוף, וגם להתחנן שתישאר, הפחד מהכספים
בכי ועוד בכי בפנטהאוז ההוא בגבעתיים ששהיתי בו
עוד בכי
ועוד בכי
אני פתאום שם לב שהשרירים שלי קפוצים, כולי התכווצתי מהכאב הנפשי
אני לא מצליח לעצור את השטף
נתתי לזה פתח והסכר התמוטט
אני לא יודע איך לעצור
אני מבין שאני צריך עזרה,
אני מתלבט, לפנות אליה או אליה, או לא לפנות בכלל
להתקשר לער"ן?
מה עובר עליי?
ידידה אחת לא יכלה לדבר השנייה לא ענתה
פניתי לצ'אט, כן מהלך נואש, אבל אני מאמין בטוב ליבם של אנשים
שיחה שהתחילה, הכלה נעימה, ואז הידידה התקשרה
ועכשיו הגורה ובעלה בדרך
אני רוצה להגיד להם לא לבוא,
אני רוצה להיות לבד,
אבל אני צריך עזרה,
אני צריך אנשים
אבל אני לא רוצה עזרה
אני רוצה להצליח לצאת מזה לבד
אבל אני לא יכול
אני בנפילה הכי גדולה מאז
ואני מרגיש כאילו אתמול היא נפרדה ממני
כאילו הכאב הוא כל-כך טרי
אני מרגיש כאילו זה יגמור אותי
כאילו מזה אין לי יציאה...