המסע שלי

If you can't love yourself, how in the hell are you gonna love somebody else?!

המשפט הזה שאני שומע פעם אחרי פעם מדמות שאני מעריך, וכל פעם מחדש אני יודע שזה נכון

אני יודע שזה נכון שאנחנו צריכים קודם לאהוב את עצמנו

אני יודע

אני יודע שכשאני אוהב את עצמי האנרגיה שאני מקרין היא פשוט... מושכת.

וזה לא משנה איך שאני נראה אם בדיוק הבטן גדולה או לא, או אם אני מתאמן או לא.

ככה משכתי אותה אז... אהבתי את עצמי, מאוד.

והיא... היא פשוט הופיעה, והיא צדה אותי, היא ידעה בדיוק שהיא רוצה את מה שהיא רואה.

אבל

בימים האחרונים, 

קשה לאהוב את עצמי, קשה לי עם כל-כך הרבה חלקים בעצמי

ההתעסקות המחודשת באהבה, בדייטים, בזוגיות, כשכל מי שסביבי נכנס לתרדמת חורף זוגית אם הוא בזוגיות

או 

מתחיל לחפש זוגיות כי "הגיע הזמן" בצורה כזו או אחרת.

ואני רק יותר ויותר לא מצליח

לא מצליח לאהוב את עצמי

לא מצליח להשלים עם עצמי

לא מצליח לעשות דברים שטובים לי

לא מצליח לעשות מעשים שמועילים לי

וכן, אני חושב על כל ה"לא"ים ואני לא רואה את מה שאני עושה 

וזה חלק מהתקופה, יותר להסתכל על הלא.

אני רואה את כל אחד מהאנשים שסביבי נעלם לי

אני רואה מה הם יגידו

אני רואה איך זה יקרה

בחלק זה יהיה אשמתי בחלק לא

המחשבות האלה עוטפות אותי, כשאני נכנס לתקופה קצת שונה

קצת פחות עומס בעבודה

אפשרות אולי לקחת יומיים חופש מהעבודה

ימים של אולי קצת לטייל אפילו

אבל

אני מרגיש שאם אתרחק מהשגרה שלי עוד

אני אפגע עוד

אני לא סגור במאה אחוז על מה קורה לי ולמה

אני יודע שזה לא נעים לי

אני יודע שזה לא נעים לראות מבחוץ

אני יודע שזה לא מושך

אבל זאת האמת, ואני לפני 16 שנה הבטחתי לעצמי כשאני פותח את הבלוג הזה שאני אומר אמת, אז הנה האמת.

לעכשיו 

לכרגע

להיום