המסע שלי

היום אני מציין רגע גדול רגע גדול בשבילי

היום התחלתי לקחת 50% מכמות הכדורים שאני לוקח.

במשך כבר יותר מעשור אני לוקח כדורים אנטי דיכאונים ולטיפול בחרדה.

במשך יותר מעשור אני מקפיד כל יום לקחת וכל ערב לקחת

במשך המון זמן אני מתלבט אם אני יכול להפסיק

מתי אני יכול להוריד את הכמות.

הפעם הראשונה שממש חשבתי על להוריד את הכדורים הייתה קצת אחרי הנישואים, הרגשתי חזק הרגשתי שאני יכול הרגשתי שיש לי פרטנרית יציבה שאני יכול לסמוך עליה ואכן כך היה הדבר.

ואז הגיע השביעי באוקטובר וברור שאי אפשר להתחיל תהליך פסיכולוגי עמוק כשזה קורה. 

הפעם השניה שחשבתי להפסיק היה שנה אחרי השביעי באוקטובר שוב הרגשתי יציבות שוב הרגשתי ביטחון מספיק ושוב הרגשתי את הרצון להתנסות להיות בלי עזרים חיצוניים .

ואז היא החליטה להיפרד ממני. 

כמובן לא מצב שבו אפשר להתחיל תהליך פסיכולוגי עמוק 

ואז לפני חודשיים הגעתי למסקנה שאני יכול.

משהו בתהליך הפסיכולוגי שעברתי היה כל כך עוצמתי ועזר לי לרדת לשורשים של כל מיני בעיות, והתחלתי לראות את "האפורים" כמו שאנחנו קוראים לזה בטיפול במשך המון שנים חייתי בדיכוטומיה חייתי בשחור ולבן ובזכות הטיפול התחלתי לאט לאט להיות גם באפורים.

להיות באפורים מבחינתי זה כוח מאוד גדול זה שינוי מאוד גדול אני יכול לעבור ימים שלמים, שבועות שלמים מבלי שיש איזה דרמה גדולה, לא טובה ולא רעה,

שהחיים פשוט חיים.

ובשבילי זה הרבה.

בתור אחד כשהרגישות שלו כל כך גבוהה שכל דבר לקח או אל השחור או ללבן 

ועם הזמן עוד ועוד אפורים התגלו ואני יכול לשהות בהם יותר, הלחץ להיות החלטי ולהחליט כל אפור האם הוא יותר שחור או יותר לבן ירד. יש לי חוזק נפשי פשוט להישאר באפור. 

אז לפני חודש נפגשת עם פסיכיאטר שהיה נפלא ומקצועי הוא שמע את הסיפור שלי אגב זה נורא מוזר לנסות לתקצר את כל סיפור חייך בשעה וחצי והוא המליץ לי על איך אני יכול להתחיל להוריד את הכדורים. 

הוא הזהיר אותי שהדפוסים שלי, תמיד ישארו שלי הצורך שלי להניע את עצמי לפעולה תמיד יהיה ולא תמיד ההנאה לפעולה היא תהיה מהמקומות הנכונים. והחכמה זה לראות אם אני יכול להתמודד עם הדפוסים כשהם יעלו.

הרי את כל הסיפור של הכדורים התחלתי באזור כיתה יב שם עשיתי את ניסיון האובדנות הראשון שלי, אחרי בערך שלוש שנים לפני הגיוס הצלחתי להוריד את הכדורים ולהיות בלעדיהם.

ואז הגיע בה''ד 1 ודפק לי את החיים כל מיני דברים עלו לי מחדש כל מיני דפוסים כל מיני קולות וכדי לייצב את עצמי וכדי להמשיך לתפקד הייתי חייב לחזור לכדורים. 

בעצם מאז ועד אחד ועד היום אני לוקח את המינון שאני לוקח את הכדורים של הלילה אני לוקח כמובן לפני השינה וזה עוזר לי לישון זה מנמנם קצת. 

בגלל שאני מודע מאוד לסיכונים של הורדת כדורים בבת אחת נשמעתי לראות הפסיכיאטר ברחל ביתך הקטנה ואחרי ארבעה שבועות שאני מפחית אני באמת גאה לומר שהיום לקחתי 50% מהכמות שאני לוקח בדרך כלל. 

עד היום הורדתי את הכמות לאט ועכשיו אני נשאר שלושה חודשים בכמות של 50% ובעזרת הפסיכיאטר שמלווה מרחוק והמטפלת שלי שמלווה מקרוב ברמה שבועית אנחנו נשגיח ונוודא שלא עולים קולות חזקים לא עולים דפוסים שמניעים לפעולה גם כשהמציאות היא אפורה יותר. 

אני נורא גאה לומר שהמלחמה הזאת לא גרמה לי לוותר על התהליך ואני עדיין ממשיך בהורדה ועובדה שהיום התחלתי את השלושת החודשים שבהם אני לוקח 50%.

מהבחינה הפסיכיאטרית ובמיניני הכדורים 50% זה הורדה משמעותית ולכן צריך לתת הרבה זמן לגוף למוח ולנפש להתרגל אני מאוד נרגש מצד אחד ואני גם קצת במתח, 

אבל אולי בפעם הראשונה בחיים אולי מאז כיתה ד' בעצם אני מאמין שאני יכול אני מאמין בחוזק שלי אני מאמין ביכולות שלי ואני מאמין שאני יכול לבד 

אני יודע שלתקופת חיים שעברה הייתי חייב את הכדורים, זה לא היה מותרות זה לא היה בריחה זה היה מה שהייתי צריך ואם לא הייתי לוקח את הכדורים כנראה לא הייתי פה היום. 

אני מניח במידה מסוימת אני מנסה גם לצאת נגד סטיגמות שיש בעבור הכדורים האלה

אני מכיר את המספרים הסטטיסטים ואני יודע שצריכת הכדורים בישראל עלתה משמעותית בשנים האחרונות,

אני מניח שאני פשוט סוג של שולח מסר ליקום שזה בסדר להעזר בכל מה שצריך כדי להעזר, שכל בן אדם יכול להחליט עם עצמו ועם הגורמים המטפלים הנכונים מה נכון לא לעשות

אני יודע על עצמי שהחלק הזה בחיים שלי היה הכרחי ולמרות המון פעמים שהיו לי ספקות לגבי זה שאני ממשיך לקחת כדורים אני יודע שכל כדור וכדור שלקחתי הוביל אותי למקום הזה שבו אני יכול להתנסות ולראות איך אני מתמודד בלי.