הגעת אליי אחרי הרבה זמן,
הרבה זמן עבר מהסשן הקודם שלנו
הגעת אליי טעונה, אחרי שבוע וחצי של מלחמה שהעלתה לכולנו את הרגישות
הגעת אליי אחרי ימים שדיברנו על המצב הרגשי המאתגר שעובר על כל המדינה ובפרט עלייך
התחלנו בשיח הרגיל שלנו, ומיד אמרת לי שאת רוצה לדבר על דברים אבל מצד שני גם לא, הבנתי את התחושה שאת נמצאת בה.
גם אצלי יש המון געגוע למדיה השיחתית של אנחנו יושבים ומדברים ולא רק למדיה של ההודעות, ומצד שני גם הדם שלי בוער אלייך, בוער לקחת אותך, בוער לעשות בך לנשוך אותך ולנשום אותך.
אני מתיישב לידך, ומיד מתחיל ללטף לך את הרגליים, אני לא יכול שלא, הן פשוט כל-כך סקסיות, ואת שאת לא תמימה בכלל חיכית לי חשופת רגליים עם תחתונים, כי את לא תמימה בכלל...
אנחנו מדברים ואני מלטף, אני מבין את המתח שאת מרגישה, ואני רואה שיש דברים שקשה לך לבטא.
ויש שם רגש, הרבה רגש, אני עוד לא בטוח מהו, אבל הוא שם.
אז העמדתי אותך, עשיתי את הטקס.
התחלנו סשן.
האווירה משתנה
כששאלתי אותך למה את פה, ענית משהו כל-כך מקסים אמרת "אני רוצה לחיות" והיה בזה כל-כך הרבה תוכן במילים האלה, נכנס לתוך זה המסע שלך לגילוי שלך, המסע שלך לגילוי הזוגי, המסע שלך איתי, וידעתי שאת בוחרת שוב לבחון ולחוות את הדברים, שאת רוצה להוציא מחדש לאוויר את כל מה שהוצאנו בעבר.
המשכתי להרגיש את הרגש הזה, מבעבע מתחת לפני השטח, ומשהו בי אמר לי, תכניס אותה מהר לאווירה.
קיפלתי אותך מהר, על המזרון, הוצאתי קצת אגרסיביות בתנועות שלי כי רציתי להפתיע, על המזרון הגיעו, ספאנקים, ליטופים, משיכות, נתתי לבעירה שבי לצאת בצורה מבוקרת על הגוף הנפלא שלך.
רציתי להוציא את הרגש החוצה, לא ידעתי בדיוק עם מה אני מתעסק.
אז שאלתי אותך מה את רוצה, אני אוהב לשאול את זה, משהו בזה מעמת אותנו עם הרצונות והצרכים שלנו, אני לרוב לא מקבל תשובה, לא אחת נהירה לפחות, אני גם לא מצפה, זה בהחלט קשה לדעת מה אנחנו רוצים.
היא התבלבלה וגמגמה, הפכתי אותה מהר, אני מעליה, כל הגוף שלי עליה, ואני מנשק אותה ממש, האמת שמשהו בי רצה לחכות ולדחות את הנשיקה שוב, אבל האמת, לא יכולתי לעצור בעצמי יותר, והיא כבר במצב צעצוע, אז אני יכול לקחת קצת(:
אני שואל אותה שוב, הפעם קרוב יותר שאלה עמוקה יותר היא לא מצליחה לענות, אני מבין שלא כאן הרגש נמצא, ועוזב את הנקודה, אני ממשיך לחגוג לה על הגוף שהתגעגעתי אליו כלכך, עושה מה שבא לי נוגע איך שבא לי, מנצל את הצעצוע היפהפה שזכיתי בו.
ואז נזכרתי שהיא סיפרה לי שהיא התנסתה עם עצמה באטב כביסה על הפטמה, אז הייתי חייב להביא את המצטבי פטמות, יש לי כאלה עם כאב שאפשר לכוון, וזה טוב כי אנחנו עוד לא מכירים את הסיבולת שלה לכאב.
תכננתי שהכאב בפטמות יהיה חלק משני מכל התחושות, אז שמתי, התאמתי, שאלתי, וכשהיא אמרה שכואב חיזקתי עוד קצת כי ככה חחח
ואז נתתי למצבטים להישאר שם מודע היטב שעם כל רגע שהם שם, משהו מתחזק, הכאב נוכח, וההורדה שלהם תהיה כואבת, ואני יודע את זה, כי ככה אני מגיב לזה(:
המשכתי לנגן לה על הגוף קצת פה קצת שם, ושאלתי שאלה מסוימת, גם אצלי הזכרונות מעורבבים, טבולים בכל הטוב שהיה שם הם נמצאים מאחורי כל הרגשות של הגעגוע, תחושות החרמנות, אז הזיכרון שלי מטושטש.
אני זוכר שחשבתי אולי הרגשות מתקשרים לחשיפות, אז עיצבתי את הגוף שלה כרצוני, אמרתי לה תנוחות מסוימות, כשהיא עשתה אותם בלי לומר "כן טלר" דבר שהתחלנו להקפיד עליו רק מהסשן הזה, החזרתי אותה לתנוחה הקודמת ואמרתי לה שוב, והיא מגיבה עם קצת גלגול עיניים ומוסיפה כן טלר, אני מחייך לעצמי.
העמדתי אותה, רציתי לראות את כולה, במלוא הדרה.
התרחקתי קצת,
זה מעניין כי אנחנו לפעמים כל-כך קרובים לאדם שאנחנו אינטימיים איתו, אני מדבר פיזית, שאנחנו שוכחים להסתכל על המכלול ואני אוהב לפעמים לעשות את זה, עמדתי לרגע ופשוט הבטתי בה, הוצאתי את כל הרעב שאני צריך להוציא, הרשיתי למבט הכי מטונף שלי לצאת, הרשיתי לפנים שלי להראות כמה מחשבות זדוניות יש לי בראש.
ואז אמרתי לה לשים ידיים על הבמבוק, למה לא קשרתי אותה? ברור שרציתי! אבל פאקינג מלחמה, וכמו שהכנו את הבגדים ללבישה מהירה, הייתי חייב לקחת משנה זהירות, אז לא יהיו חבלים.
אבל היא מחזיקה את הבמבוק, הגוף הנפלא שלה נמתח רק קצת, והיא טיפה נעמדת על קצות האצבעות, משתדלת ממש, ואני רושם את ההשתדלות הזאת בראשי ושמח שוב.
אני פותח לה את הרגליים, היא צריכה יותר להתאמץ ואני משחק לה בכוס הנפלא שלה, הגוף שלה רוטט קצת מתווכץ, ואני מחליט שזה לא ממש נח, אמרתי לה לעשות משהו אחר והיא הגיבה קצת בחוצפה
אז החלטתי להביך אותה מאוד.
אמרתי לה לשכב כמו בובת מין, רגליים פרוסות יד בפה ויד מאוננת
ובהיתי בה.
לא צפיתי בה
בהיתי בה, אסרתי עליה לעצום עיניים, רציתי שהיא תראה, רציתי שהיא תרגיש.
עמדתי מעליה, הסתכלתי
והיה לה קשה.
שמחתי, ואז אני יורד אליה, ומכוון אותה אחרת, תופס לה את הרגליים ומקפל אותה, הכוס שלה יוצא החוצה קצת, הוא קרוב אליי, וכן אני רוצה לטעום כל-כך, אבל אני פותח לה את הרגליים וומסתכל
נותן לרגע הזה להיות, העיניים שלה מחפשות לאן לברוח, אבל היא חוזרת לעיניים שלי, העיניים שבוחנות את הכוס שלה כשהוא חשוף, אני שואל אותה אם זה חשוף לה, היא עונה שכן.
אני מתחיל לנשק ולהתקרב לאט לאט.
מודע מאוד לזה שזאת הפעם הראשונה, ביקשתי אישור, כי אני לא מסוגל לחצות עוד אקט אינטימי מבלי לקבל אישור, כן זה קצת נוגד את המעמדות, אבל אני מעדיף להיות זהיר.
היא אישרה, ליקקתי. נהניתי, שקעתי לתוך זה.
הייתי מודע מאוד לזה שאני עוד לא מכיר את הגוף שלה, ואמרתי לה לכוון אותי.
התגובה שהגיעה... הפתיעה אותי, היא אמרה משהו עם "לא אוהבת"
הרגשתי משהו שונה, שחררתי לה את הרגליים והן צנחו לשני צדדי, נשענתי לכיוונה ושאלתי מה היא אמרה, היא הסבירה לי והדמעות עלו.
נגעתי ברגש, הגענו לזה דרך חשיפות.
אספתי את הגוף המושלם שלה אליי, והכלתי, לאט לאט, עוד שאלה קטנה ועוד שאלה.
ואז הבנתי שזה מסוג הרגשות שממשיכים סשן, ולא משהים אותו, נתתי לה להמשיך להוציא עודדתי אותה להמשיך, ליטפתי אותה, אבל גם הוכחתי לה שאני עדיין מחליט, לקחתי את הגוף שלה, עיצבתי אותו נתתי ספאנקים והרגשתי את הרגשות שיוצאים משתלבים יפה עם התחושות הפיזיות של הכאב.
בשלב מסוים הייתי מעליה, היא שכחה לומר "כן טלר" על משהו ולקחתי הפסקה של משפט להסביר על ההבדל בין תגובה לעונש, שאלתי אותה אם היא מבינה שהיא צריכה לקבל תגובה, היא אמרה כן. ונתתי לה סטירה אחת, בליל נפלא של הפתעה, כאב ועלבון עלה על הפנים שלה, "נכון שסטירות זה קצת... אחרת? קצת... מעליב?"
"כן טלר" היא אמרה
"ועכשיו בואי תקבלי עוד, ואת צריכה לספור אני מזכיר לך"
"אחת" היא אומרת
"שתיים" העיניים שלה מזדגגות
"שלוש" היא בספייס עמוק
"ארבע" אני אוסף אותה לחיבוק חזק חזק, אני גאה בצעצוע שלי.
(כן ריחמתי עליה עם הסטירות כן, אני יודע שבפוסט שלה היא כתבה שהן היו חזקות חחח)
בשלב מסוים היא הייתה מעליי רוכנת מעליי כאילו עוד רגע אני חודר אליה בתנוחה הזאת, למרות שלא הייתה כוונה כזאת.
המשכתי להתעסק לה עם הפטמות כי הן היו כל-כך קרובות לפנים שלי, והיא התחצפה קלות, אז צבטתי
חזק
מאוד
נתתי את כל מה שיש לי בשנייה אחת ממוקדת
היא קפצה, מבט של עלבון על הפנים, היא נלחמת בו והוא נעלם.
"מה קרה?" אמרתי בקול מתוק חולני בכוונה "שכחת שאני יכול לעשות גם את זה"
לא זוכר בדיוק את התגובה, אבל היא איתגרה אותי עוד קצת, בום עם צביטמה חזקה בצד השני.
ואז אני תופס לה את 2 הפטמות ומועך חזק, בוהה לה לתוך העיניים ואומר לה לספור עד עשר.
היא ספרה, אבל לאט, שזה חרמן לי את הצורה.
ואז שחררתי
ולרגע קטן, היא נשענה הצידה כאילו היא רוצה לרדת ממני
קלטתי את זה, וידעתי שיש התפרצות רגשית חזקה
היא עוד לא קלטה, באלפית השנייה הזאת היא הספיקה להתחרט וחזרה להיות מעליי.
הפכתי אותה, חיבקתי אותה, ואספתי אותה אליי, בשלב שחיבקתי אותה, היא כבר בכתה.
צדקתי במה שקלטתי, היה שם רגש. אני מנשק לה את הראש, והיא בוכה.
בכי משחרר, מפרק.
אני לא יודע על מה היא בכתה, אבל רציתי שהיא לא תרגיש אשמה, אנחנו לעיתים בסשנים מאשימים את הרגשות שלנו בזה ש"הרסתי את הסשן" "הוצאתי אותנו מהמצב" אני שונא את הקולות האלה, ומיד אמרתי לה כמה אני אוהב את הרגשות שלה, וכמה זה אני שהוצאתי אותם והם שייכים לי ואני שמח שהם פה.
החיבוק שלה נרגע, אחרי זה בשיחה הבנתי שהיא הייתה צריכה לשמוע את זה
(אני יכול למר שידעתי בוודאות שזה מה שהיא מרגישה, אבל זה שקר, הרגשתי ניחוח קטן של אשמה כשהיא חיבקה אותי, אמרתי את הדברים שאמרתי והחיבוק שלה העמיק, שמחתי על זה אבל זה כל מה שידעתי באותם רגעים)
הרגש הזה היה רגש של השהייה,
רגש שראוי לתת לו מקום של הכלה,
רגש שראוי לשבור רגע את המעמדות,
אם היא הייתה נמוכה ממני הייתי יורד לרמה שלה
אם היא הייתה קשורה הייתי מתיר את הקשרים
זה רגש שיושבים איתו קצת
אני אוסף אותה אליי, כמו תינוקת
מקפל אותה עליי ומחבק אותה חזק
היא נשענת אל החיבוק שלי יותר ויותר
אנחנו ערומים על הרצפה בדירה שלי
היא בוכה
אני מחבק והרגע הזה פשוט מושלם,
ידעתי שהיא משחררת חלק מהדברים שהיא באה איתם כל-כך טעונה
ידעתי שהיא מרגישה בטוחה בידיים שלי
נישקתי אותה
ואז
התראה של פיקוד העורף.
המח שלי יוצא מהעננה שלו, ונכנס למוד פעילות, אני משחרר אותה לאט ובזהירות, ואני אומר לה לקום ולהתלבש כמו שתכננו, מזלי שהמקלט קרוב, ולא חייב לצאת עד שתהיה אזעקה, אבל המינימום זה להתלבש.
היא נשארת להתפנקות קלה על המזרון, ואני נאלץ לדחוף אותה להתלבש. היא רוטנת אבל אני לא מתעסק בביטחון שלה, ואני יודע שאוכל להמשיך להכיל את הרגש עוד רגע.
התלבשנו מהר בבגדים שהוכנו מראש, ועוד לא הייתה אזעקה, אמרתי לה לבוא אליי, ראיתי שיש בה בלבול כאילו משהו נעצר, אז לקחתי אותה לאותו חיבוק בדיוק שהיה כמו שנעצרנו לפני ההתראה, כמו שניחשתי שיקרה, היא שקעה לאותו מצב פחות או יותר.
אנחנו מתחבקים, היא ממשיכה להיות ברגשות שלה, אני שמח מצד אחד שאני ממשיך להכיל אותה ודרוך מצד שני להישמע האזעקה.
אבל...
למזלנו למרות שפתח תקווה מקום ראשון באזעקות.
באותו יום הייתה רק התראה.
פיקוד העורף שחרר אותנו, והיא הלכה להשתין לרגע.
אני חשבתי שהסשן ייגמר שם, הרגשתי שזאת נקודת עצירה נכונה.
גם התראה וגם רגש. למרות שרציתי כל-כך להיות מיני איתה, אולי זה נכון לעצור פה?
היא חזרה ואמרתי לה שאני מרגיש שיש פה נקודת עצירה והשאלה אם ניקח אותה.
היא ביקשה להמשיך, נשמתי רגע 2 נשימות הסתכלתי על השעון.
"קומי, ותתפשטי שוב..."
"כן טלר" היא אמרה.
(ועכשיו אני קולט שכתבתי כבר 6 דפים של וורד, מה לעזאזל חשבתי שזה יהיה פוסט קצר, אז המשך יבוא?)
(קלטתי שגם החלפתי מספר מלפנות אליה כ"את" מתישהו החלפתי את זה למספר חיצוני "היא", מעניין)