המסע שלי

עזבו אתכם מעינויים, קשירות, הצפלות, שוטים, פקודות ומלכות...

כל מה שצריך זה 30 שניות מי פה, אחד העינויים הלא פשוטים במיוחד אם יש לך איזה פצע קטן, או שאריות מאיפה שהיה פעם גשר או רסן.

איזה עינוי זה, זה שורף, זה גורם לך לדמוע, קשה להתרכז בלערבל את הנוזל בפה שלך ואתה צריך לחכות זמן מסוים עד שהעינוי מפסיק, ואם תסתכל על השעון זה יחלוף כמו נצח...

קיצור עינוי קלאסי... ואני גזרתי אותו על עצמי כל יום במשך הרבה זמן כבר, אולי אני באמת מזוכיסט.

ולא, לא ויתרתי על הוידוי שלי, פשוט יש עומס פתאומי על המערכות שנקראות אני, ודווקא עכשיו גם להוציא וידוי שכזה...

נ.ב יש אנשים מדהימים בעולם הזה, שכשאתה צריך פשוט יהיו שם בשבילך, כדי להגיד לך דברים שאתה כבר יודע, כדי לעודד אותך בצורות מטורפות, ווואלה, אין לך מושג בכלל מה עשית שזכית שהם יהיו שם בשבילך בכלל...