יש עץ קרוב לבית שלי, שבצמרת שלו יש ענף בודד שאין לו הרבה עלים, כאילו העלים התעייפו ומעולם לא הגיעו עד אליו, ואמא שלי שמה לב שהרבה מאוד פעמים יושב שם על הענף הבודד הזה, ציפור, לא סתם ציפור יונק הדבש, ואם את לא יודעת לציפור הזאת יש שיר מדהים, היא יושבת שם על הענף, יותר נכון להגיד הוא, כי לרוב זה הזכר שיושב שם ושר, והקול שלו הוא כל-כך מדהים שהוא לפעמים חודר דרך האוזן וחודר כמה שכבות, ואז הוא מגיע ל...
לאן הוא מגיע אני לא יודע להגיד, אם זה נשמה, אם זה מגיע לאני האמיתי מתחת לכל המסכות שאני במילא משיל מעליי בכוונה, אבל יש לו שיר מדהים ואני אוהב לעצום עיניים ופשוט להקשיב, להקשיב לשירה היפה הזאת לצפצופים, שיש בכל היישוב, בין אם היונים ההומות, הבולבולים, הדרורים שמצייצים ציוץ פשוט, או העורב, שמדי פעם קורא בקול.
אני רוצה שתהיה לידי מישהי שאני אוכל להניח את ידי עליה ולהקשיב לציפורים, היא תשעין את הראש שלה עליי ותתפעם כמה זה מעניין אותי, תעריך כמה זה נדיר, אבל המילים וההסברים שלי על הציפורים אולי יכנסו מאוזן אחת וייצאו מהשנייה, כי היא תהיה מרוכזת במשהו אחר. היא תהיה מרוכזת ביד שלי שמלטפת לה את השיער בהיסח דעת, בחום שהמגע בין הרגליים שלנו יוצר, ברעידות שנוצרות מהדיבור שלי, והיא תעצום עיניים ולרגע תתמכר לכל התחושות האלה, ופתאום כשאשתוק סוף סוף, היא תהיה מודעת גם לקולות הציפורים, אני לא יודע מה ייקרה משם, אם היא תירדם אז אקח אותה למיטה אשכיב אותה ואכסה אותה ואז אצפה בה מתמכרת לשמיכה ומסתובבת איתה, אני אלטף לה את הלחי ואנשק בעדינות ואז אצא מהחדר. מה?! סופ"ש, מגיע לה לישון...
יום העצמאות מתקרב, ואני אמור להיות שמח, אחרי הכל זה היום הולדת שלי, אבל, אוף יום העצמאות תמיד טומן בחובו גם בעיות, בגלל שזה יום שאני תמיד מת לצאת בערב, לאיזה מסיבה, לאיזה אירוע, העיקר לצאת, ויותר מדי שנים נשארתי בבית מנסה לבכות ובסוף רואה "גבעת חלפון אינה עונה". אז עצרתי וחשבתי לעצמי שאני חייב ללכת לאנשהו והחלתי לחשוב, וכל מקום שאני מריץ בראש שלי אני מבטל כמעט מיד, לפעמים באיזה טענה מוזרה, לפעמים בגלל אמת, לא יודע, אין לי עם מי ללכת, לפחות לא מהסביבה שלי, חשבתי ללכת עם אחותי וחבר שלה, ואולי זה רעיון טוב, אחרי הכל, הם עושים דברים כיפיים, וגם כנראה הסעה הלוך חזור.
אני מאוד מעוניין דווקא מהרעיון של ללכת לבד לאיזה מקום, למקום הומה אדם ופשוט להיות לבד, לרקוד לבד, ליהנות לבד, לחגוג את הלבד במקום להיכנס לדיכאון. מצד שני, לא הוגן שאהיה לבד ביום ההולדת שלי, פשוט לא הגיוני, אתם יודעים מה? זה מה שמבאס ביום הולדת ביום העצמאות, אתם לא מבינים אפילו כמה זה נבלע שם... האמת, שיום הולדת שעבר ממש נעלם מתחת לראדר... מצחיק, אבל אפילו ההורים שלי לא הביאו לי כרטיס ברכה, וואו.... טיפה נכנסתי לדיכאון מזה.
טוב זיבי, עד יום עצמאות אלוהים גדול, או שלא, זה לא עוד הרבה זמן, מצד שני אני לא צריך לתכנן יותר מדי מקסימום אקפוץ לעיר הסמוכה ואמצע מקום עם מספיק מוזיקה כדי לרקוד וליהנות לבד, מי יודע... אולי משהו יקרה.
