יום הולדת – חלק א' – הקדמה.
היא טוענת שזה היה ונילי מאוד, אנחנו מיד פולטים נחרת צחוק לא מאמינה, ומלמלים "בטח".
"מה?!" היא מיתממת "זה היה מאוד ונילי, לא עשיתי לכם כלום"
ותכלס היא צודקת, זה היה מאוד רומנטי, יצרי ורגשי.
מוטיבי השליטה היו קטנים יחסית והשימוש באביזרים היה קטן, אז למה שנינו פלטנו נחרט צחוק? אני לא באמת בטוח אבל יש לי השערה.
היא לא מבינה אפילו כמה הנוכחות שלה השפיעה עלינו, היא לא מבינה כמה בטחון היא השרתה עלינו, לא מבינה שבלעדיה שנינו לא היינו פורצים ככה את הגבולות שלנו...
הבטחון הזה... ההרגשה שאתה לא יכול ליפול כל עוד היא בסביבה.. מאיפה כל זה מגיע אני לא יודע אבל כשישבנו שם, נרגעים, המומים וכולנו (לדעתי) חולקים את התחושה של 'טוב נו מה עכשיו? לאן אפשר לעלות מפה?' התחלתי לרקום לי כמה הסברים בראש...
זה ניסיון שלי לתמלל משהו קשה לתמלול, לא מן הנמנע שאני מבולבל, ושדעתי עוד יכולה להשתנות.
אצלה הניגודיות המהממת הזאת יוצרת לי תחושת ביטחון.
*
היא אומרת לי לשכב על הספה, בחיקה, לרגע אתה מרגיש בטוח ומוגן, וברגע הבא היא מתחילה להעביר את גלגל הכאב עליך, אתה מרגיש צביטות לסירוגין ודקירות לסירוגין אתה מעיף עליה מבט, והמבט שלה אומר כולו ריכוז, להפעיל את מידת הלחץ הנכונה בדיוק, לאן להוביל את הגלגל ומתי, בטן, חזה, פטמה, שפתיים ולשון.
*
היא אומרת להוציא לשון ולא להעז להכניס אותה, והגלגל מתחיל לטפל לי בלשון, דקירות נעימות ששולחות זרמים, טעם מתכתי שמתפשט בפה, והעיניים שלה חודרות לי לנשמה, מצמיתות ומהפנטות אותי, אני מתחיל להרגיש בנח ומלטף לה את הגב, ובלי לשים לב הלשון נכנסה פנימה, בום! היא מעיפה לי סטירה, ואני מתנער פתאום מהנוחות, וחוזר למקומי, המבט הופך למובך, הגוף רועד ובום! ניטחת עוד סטירה.
"מה אמרתי?" היא שואלת.
"לא להכניס לשון" אני עונה "מצטער נסיכה, מצטער" אני אומר במהירות.
השתרר שקט, המבט שלה חקר אותי, כנראה ניסתה להחליט מה יהיה עונשי.
השקט הלחיץ אותי, ומרוב חוסר אונים הוצאתי לשון שוב, מותח אותה החוצה.
"אני רציתי לראות אותך מרייר, רציתי את הרוק שלך" היא אמרה מחקה קול נעלב "ואתה לקחת את זה ממני, יש לך מזל שיש לך יום הולדת"
*
2 גברים מנשקים את החזה שלה, כל אחד מקבל פטמה, היא גונחת ומתפתלת, הקולות שלה ממכרים אותי, מעודדים אותי רק להמשיך ולעולם לא לעצור, הפנים שלי ושלו קרובים, הידיים של שנינו נשלחו לה אל בין הרגליים, אני מלטף לה את הירכיים, פולש לרגעים אל אזור התחת שלה, הוא מרגיש יותר בנח.
"אחח" היא פולטת אנחה, הפנים שלנו קרובות, כל אחד עסוק בשד שלו, מפנק את הנסיכה כמה שיותר, דואג שהקולות הנהנים שלה לא יפסיקו, "מי האמיץ?" היא שואלת פתאום.
אני פותח עיניים, רואה אותו קרוב, השפתיים שלנו פחות או יותר מרחק סנטימטר, ופתאום אני רוצה לנשק אותו, היא חוזרת "נו מי האמיץ?" ואני עושה את הצעד ומתקרב אל שפתיו בצורה שמבהירה מה כוונותי, הוא קולט. אנחנו מתנשקים.
המבט שלה נפער בתדהמה.
(היא בכלל שאלה מי האמיץ שהעז להכניס אצבע לתוכה)
*
היא נמסה ממגע, אבל מכאיבה כשרוצה.
*
היא מחמיאה בלי סוף אבל מקטינה אותנו במילים.
*
היא נהנית להכאיב אבל נהנית גם לפנק.
*
הניגוד הזה, ההכלה הזאת שיש לה לשנינו, הקולות שהיא עושה, המילים שהיא ממלמלת תוך כדי, כל זה ביחד יוצר אצלי בראש את רשת הביטחון, את התחושה שלעולם לא אפול כשהיא לידי, שלעולם לא אקבל ממנה ציווי לעשות משהו שהיא יודעת שמעבר ליכולות שלי כרגע.
מסיכות נועדו להגן עלינו, הרתיעה שלבשתי על עצמי במשך שנים ממגע בין גברים היה כנראה הגנה מפני סטיגמות של האנשים האחרים, אבל כשאתה במרחב הבטוח איתה ואיתו, כשאתה יודע שלא תיפול, כשאתה לא מפחד להעז, המסיכה יורדת.
אני מצפה מעצמי לתאר כמה שאוכל את מה שקרה ביום ההולדת שלי, יש לציין שהדעות חלוקות האם זה היה החגיגות או שזה היה סתם יום, אבל העובדה היא שלא קיבלתי עונשים באותו יום על טעויות והיו לי זכויות יתר.
יש חגיגות גם בסופ"ש, הם אמרו לי להיות בשעה מסוימת אצלם ביום שישי ולא לתכנן משהו עד... שיימאס לה ממני, אני מתרגש מאוד, המח שלי מצד אחד מנסה לתאר לעצמו אפשרויות של מה יכול לקרות, מצד שני רגוע ובטוח בהובלה שלה ורק רוצה לחוות.
לא יודע אם אצליח לתאר חלקים מהמאורעות שקרו, בטוח שזה יהיה רק שברי זכרונות, ותמונות מרכזיות, כי זה היה מדהים, כל-כך מדהים שזה התערפל.
למקרה שלא אצליח לתאר יותר מזה אני חייב לומר, תודה לכם זוג מדהימים! עשיתם לי את היום הולדת הכי טוב שהיה לי בכל החיים שלי, לעולם לא הרגשתי כל-כך שייך, כל-כך חלק, כל-כך טוב, אתם מדהימים, אני נפעם מכם ומהדבר הזה שיצרתם ואני גאה להיות חלק ממנו, לעולם לא אשכח את יום ההולדת הזה, ללא ספק הוא היה הכי מוצלח, וביום הולדת של גיל 10 אבא הביא דוכנים ומפעיל הביתה, אז התחרות לא פשוטה...
תודה שוב, מבטיח לנסות לכתוב יותר...