המסע שלי

הוא

היא יודעת לזהות רגשות אצל כולם, קוראת ומפענחת מיידית. אבל את הרגשות שלה על עצמה היא לפעמים לא מבינה,

הוא רואה את הרגשות שלה, מפענח אותה, לאט לאט ובסבלנות.

היא יודעת ליצור צורך אצל אנשים, לגרום להם לרצות משהו שלא רצו בעבר, לגרום להם להתחנן מרוב רצון, אבל לפעמים בא לה לאכול והיא לא יודעת מה.

הוא יודע מה היא אוהבת ועובר על רשימת האפשרויות, הוא מקבל "לא בא לי" על כל הרשימה, אבל אחד מה"לא בא לי" האלה קצת שונה, ואז הוא הולך להכין לה.

היא מכשפה, זה עובר אצלם בגנים מסתבר, אחרי "הלו" אחד היא יודעת שמשהו קרה ושואלת מיידית מה קרה, אבל כשמצבי רוח משתלטים עליה הם חומקים מעינה הפקוחה.

הוא מרגיש שמשהו קרה לה גם אם היא בחדר השני, והוא תמיד חש לשאול אותה ולדבר איתה.

היא יודעת מה יהיה נעים, יודעת איך לגעת בכולם, נוגעת בנקודה קטנה ומעיפה אותך לאויר,

היא יודעת גם לכוון מה היא אוהבת, איפה צריך לגעת בה כדי להעיף אותה לאוויר.

הוא לא צריך הכוונה.

הקול שלה מהפנט, ומרגיע, מצמית ומקפיא, נעים ועוקץ.

אפילו הקול של הנחירות שלו מרגיע אותה.. לפעמים.

היא כמו קסם, חזק, עוצמתי, לא מהעולם הזה, לא צפוי, פראי...

הוא כמו מנורת זהב קטנה שמצליחה להכיל את כל הקסם הזה...

הם,

הדבר הכי חזק,

הזוג הכי מדהים,

ביחד הם שלמות,

והם לא היו ככה בלעדיו.