המסע שלי

במהלך ההליכה לרכב רטנתי לעצמי על כל שאני חונה רחוק דווקא כשיש טיפות של גשם
כשהתחלתי לנסוע הגשם שהתחזק הפריע לי לשמוע את המוזיקה המתנגנת וזה הרגיז אותי
ואז עלתה בי וריאציה חיובית של הסיטואציה...
כמה מזל יש לי שעד לכניסה לרכב בכל ההליכה היו רק טיפות קטנות של גשם שהיו דווקא נעימות,
כמה מזל יש לי שאני ברכב ולא רוכב על אופניים
כמה נעים זה גשם שוטף כשאתה במקום סגור, ופתאום עלה לי הבזק של החיוכים שלהם, מחובקים במיטה, צוחקים כמה שניות לפני שיצאתי.
והבנתי שהם עכשיו מכורבלים במיטה כשגשם שוטף יורד בחוץ...
התמלאתי תחושת כיף רק מהמחשבה כמה נעים להם, והמחשבה על כך שאולי היה את הרגע הזה שהיא משתיקה אותך ומאזינה לבחוץ ואז כשהיא שומעת שיש גשם חיוך מקסים פושט לה על הפנים והיא רק אומרת "נעים" ומתכרבלים יחד.
עם תחושות הכיף עלה גם קנאה בזה שאני לא שם, אבל יכולת מיוחדת שפיתחתי בקשר הזה היא לפרגן באמת ובתמים, ומהר מאוד כל מה שנשאר זה החמימות בלב מהתקווה שלהם חמים בכל הגוף במיטה שאני כל-כך אוהב להיות חלק ממנה...
ובהמשך הנסיעה השירים והגשם השתלבו מעולה, מזג האוויר נעם לי והייתי מחויך...
ואז היא התקשרה... והלב שלי קפץ קפיצת התרגשות אופיינית למראה השם שלה על הצג, התרגשתי כששמעתי את החיוך שלה, מהדברים שהיא אמרה הצטמררתי והתמלאתי חום כיפי...
כיף.