לפני שנה וקצת הסתובבתי ברחבי ת"א תוהה עם עשיתי את טעות חיי כשעברתי לאזור הזה, הרגשתי חסר סיכוי לגבי הכל, לא ידעתי לאן פניי מועדות לא בטווח הקצר ולא בטווח הארוך, כל רגע שלא הייתי בעבודה ראיתי סדרות, ואני מתכוון לכל רגע, ואז ניצת במוחי רעיון, שאבתי עקרון מתוך הספר "הסוד" ואמרתי לעצמי אם יש משהו שאני עושה ומשקיע בו את המרץ שלי והמוזה שלי, למה שלא אכוון את המוזה שלי לכיוונים חיוביים, למה שלא אכתוב סיפורים ממוצאים על חיים יותר טובים, על חיים של אומץ וביטחון עצמי.
אף פעם זה לא עבד לי כל-כך מהר, בעניין של כמה שעות הגיעה אליי הודעה ומשם הכל השתנה.
אני יודע שזה נשמע דרמטי וקיצוני או מנותק מהמציאות שמשם הכל השתנה אבל זה נכון לגמרי, הכרתי אישה מדהימה שכל השינויים והתמורות שחלו לי בחיים היו בזכותה, ובזכות הרגש המטורף שהתפתח בתוכי אליה.
נסיכה,
מהרגע הראשון שהתחלתי לדבר איתך משהו בי התחיל לזוז מבפנים הרגש שלי החל לבעבע מתחת לפני השטח, משהו בסגנון הכתיבה שלך (זה כל התקשורת שזכיתי ממך בהתחלה) עשה לי טוב, הסמיילים שהייתי מצליח לגרום לך לשלוח גרמו לי לאושר, המילה "נעים" שהייתה מופיעה על המסך הייתה גורמת לי פרפור, והיכולת שלך דרך הפלאפון לקרוא אותי כל-כך טוב ריתקה אותי בצורה מטורפת.
בפעם הראשונה ששמעתי את הקול הייתי על סף בכי, הייתי בטוח שאכזבתי אותך עם האיחור שלי וחששתי שלא אזכה להמשיך ולדבר איתך, ואז הקול שלך הגיע וזיהה את ההתנשמות שלי ובמילה אחת הרגיע אותי.
נסיך,
את ההיכרות איתך עשיתי בהתחלה בצורות אגביות, בהערות ששמעתי כשהיינו מדברים או בסיפורים שלה ומיד הצטייר לי אדם מדהים, סבלני ומכיל שבזכותו כל הסיפור הזה בכלל יכול להתקיים, אני זוכר איך בכל פעם שהייתי שומע את הקול שלך ברקע הייתי משתתק כדי לשמוע אותך טוב, כדי לא לפספס אף מילה ממה שאתה אומר כי היא תמיד דיברה עליך בצורה טובה, וכמובן שאם היא אומרת דברים כאלה ואני כל-כך מעריך אותה אז בכלל!
את הפעם הראשונה שנפגשנו אני לא אשכח, ישבתי שם בשיא הלחץ רועד ומזיע, מצויד בספינר להפגת המתח (לא עזר בכלל) הגעתי חצי שעה מוקדם יותר ופשוט חיכיתי, בהיתי בחלון השיחה בהאנג אאוט, ופשוט חיכיתי שהיא תענה, מכל הודעה שהגיעה קפץ לי הלב, וכשהיא אמרה שאתם עוד כמה דקות מגיעים בהיתי בדלת הכניסה, היא אמרה שהיא לובשת משהו אדום, כל הבזק של אדום גרם לי להחסיר פעימה, לא משנה אם היה בנעל של בחור או אור של מכונית, ואז ראיתי אתכם...
לא שיערתי לעצמי כמה האנשים שנכנסו בדלת הולכים לשנות לי את החיים, לא שיערתי לעצמי כמה אני הולך להתמכר לחיוך המקסים שלה, כמה אני הולך לאהוב את החיוך המובך שלו, לא דמיינתי באותו רגע את כל זה...
רק בשיחה הזאת בדייט הראשון למדתי כל-כך הרבה על החיים מכם, ראיתי את התקשורת שיש ביניכם ופשוט דברים הסתדרו לי בקשר לקשרים בכללי.
אני ממש צריך לעצור את עצמי כדי לא להתחיל לתאר כל רגע ראשוני שהיה לי איתכם, הפעם הראשונה שהבנתי שאני אוהב כל אחד מכם, הפעם הראשונה שהעזתי לומר את זה, המגע הראשון, הנשיקה הראשונה, הכאב הראשון, הבכי הראשון, החיבוק המשולש הראשון, הדלקת הנרות הראשונה, הגעגוע הראשון, הטיול הראשון, השינה הראשונה יחד, אני תמיד נוטה להיכנס לפרטים ולסדר כרונולוגי כשאני מנסה לתאר רגש כל-כך גדול שיש בתוכי... אבל האמת שגם אם אצליח לכתוב כל רגע ורגע שהיה לי איתכם, הרגעים הטובים והקשים, העליות והירידות הצחוקים והבכי, גם אם אצליח להעלות על הכתב את כל אחד מהפעימות שהחסרתי איתכם זה לא יהיה מספיק כדי לתאר את הדבר הזה שיש בינינו.
זכיתי להיות חלק מהקשר שלכם שהוא בעצמו כמו קסם, זוג שהאהבה שלו אחד לשני כל-כך חזקה שהם מסוגלים לצרף עוד אדם ולחזק את הקשר ביניהם עוד יותר, זכיתי להרגיש אהבה אמתית פעם ראשונה איתכם, זכיתי להרגיש אהוב, זכיתי להרגיש שייך.