המסע שלי

אתם תחליטו מה אמיתי ומה בדיה

להצליח לקום לאימון אחרי כל-כך הרבה זמן

אתה עוצר ברמזור והוויז מתריע "חיה בצד הדרך" ואתה אומר לעצמך "וואלה זאת התראה נדירה" המח האנליטי שלך מתחיל לנתח מה הסיכוי, וכנראה שזה ילד שדיווח סתם, וגם אם זה דווח באמת חיה זה דבר שזז, ובזמן שאתה תוהה אתה רואה חמור בצד הדרך במחלף מאוד ראשי בכבישי המרכז

עוף בבצל טעים! בשר של פסח!

נפילה רגשית, כל הרגשות גואים, הדמעות עולות באמצע מקום ציבורי, אתה מסתכל על המסך ורוצה לבכות, וההודעות ממשיכות להגיע ולהגיע, השיעור יוצא להפסקה, ואתה מחליט ללכת לצד, תופס טיפת טבע (כמה שיותר טבע שהעיר מסוגלת לספק) מתיישב ונושם, מרגיע את עצמך, לא חושב על כלום... וזה אשכרה עובד אתה חוזר מההפסקה כמו איש חדש.

את רואה פרסומת ל"ג'יפ עירוני" ונאמר עליו שהוא "Unreal" ואת מבינה שהיכולת היחידה שלו זה לעלות על מדרכות ולחנות.

תנועה קלה של רגל שמנפצת טיעון שלם שהוכן בקפידה

אתם עוברים בנסיעה ליד אטובוס ובמקרה מסתכלים לתוכו ורואים 3 בנות מהממות ושחומות, בלבוש מינימאלי, מ-א-ו-ד מינימאלי, הנהג כמעט עושה תאונה, לכל יושבי הרכב יש תנועה בין הרגליים, הגברים והנשים (כן כאלה מהממות הן היו) ואתם נוסעים לצד האוטובוס והבנות מתחרמנות אחת על השנייה ורוקדות, ואתם תוהים לעצמכם באיזה סרט אתם חיים...

אתם תחליטו מה אמיתי ומה בדיה

אתה בין 12 אלף איש, משום מקום ובלי שתבין למה ואיך כולם נעמדים, אתה עוד לא מבין מה קרה ופורצת מוזיקה קצבית של מסיבות, קול אחד בראש שלך זועק ומתכנס לתוך עצמו בורח לדפוסים מוכרים, קול שני רגוע ושקט אומר לך שהכל בסדר, ואתה קצת זז, קופץ בטכניות, שעה אחרי, 12 אלף איש נעים לכיוון היציאה, המוזיקה שוב נשמעת, כולם קופצים, רוקדים משתחררים, שוב אתה מתכווץ פוחד, הרגליים קופאות, התמונה מכיתה ט' מאיימת להתפרץ ולכבות את המסיבה שלך,

אבל

אתה קופץ, וזז, חיוך על הפנים, ואתה רוקד... כמו שהיה בא לך באותו רגע, באמת רוקד...

לתלות כביסה בבוקר מתוך הנחה שהיא תתייבש.. ואז התחזית מודיעה על גשם...